בע"מ 8244/20 פלוני נ. פלוני

1.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 28.10.2020 (רמ"ש 7097-08-20, השופטת ג' לוין ). בית המשפט המחוזי דחה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בקריית גת מיום 23.7.2020 (תמ"ש 67310-11-16, השופטת פ' גילת כהן ).

2.

מקורו של ההליך שבפני בהתדיינות שמתנהלת בין המבקש לבין המשיבים בקשר לירושתה של בת זוגו של המבקש, שהלכה לעולמה בשנת 2010 (להלן: המנוחה ). המשיבים הם שלושת ילדיה של המנוחה מנישואין שקדמו ליחסיה עם המבקש.

3.

בתמצית יצוין כי ברקעו של ההליך דנן עומדת תובענה קודמת שהגישו המשיבים בשנת 2011 נגד המבקש, ונסבה על זכויותיה של המנוחה בבית שהיה רשום על שמו של המבקש ושבני הזוג התגוררו בו ביחד (להלן: הבית ). במסגרת אותו הליך ניתן בשנת 2016 פסק דין שקבע כי מחצית מהזכויות בבית שייכות למנוחה מכוח הלכת השיתוף על בסיס הכרה בכך שבני הזוג היו ידועים בציבור (תמ"ש 43093-02-11, הנשיאה א' אשקלוני ) (להלן: התביעה הקודמת ).

4.

ביום 29.11.2016 המבקש הגיש תובענה לבית המשפט לענייני משפחה ובה עתר

לסעד הצהרתי שיורה כי הוא זכאי למחצית מזכויותיה של המנוחה בדירה שהייתה רשומה על שם המנוחה (להלן: הדירה ), ולחלופין על זכאותו להחזר השקעותיו בגין חלקו הנטען ברכישת הדירה, לרבות על דרך מימון של תשלומי המשכנתה. הבקשה דנן נוגעת להליך המתנהל בתובענה זו. יצוין כי בין הצדדים לא הייתה מחלוקת כי תשלומי המשכנתה שולמו מחשבון הבנק של המנוחה, אולם המבקש טען כי הלכה למעשה הוא שמימן את התשלומים.

5.

ביום 11.2.2018 המבקש הגיש בקשה לגילוי מסמכים, ובכלל זה לקבלת תדפיסים של חשבונות הבנק של המנוחה וכן מסמכים הקשורים במשכנתה שרבצה על הדירה. בתמצית יצוין כי ביום 21.3.2018 בית המשפט לענייני משפחה דחה את הבקשה, בקבעו כי אין במסמכים כדי לשפוך אור על התביעה, בכפוף לכך שהמבקש יהא רשאי לשוב ולהעלות את הבקשה בהמשך ההליך, ככל שהדבר יידרש. ביום 10.6.2018 המבקש הגיש בקשה נוספת לקבלת המסמכים, וזו הפעם נעתר בית המשפט לענייני משפחה לבקשה בחלקה, ככל שזו נגעה למידע הקשור במשכנתה בלבד. חרף האמור בהחלטה זו, הלכה למעשה, בשל שגגה נחשפו לעיונו של המבקש גם התדפיסים של חשבונות הבנק של המנוחה. על רקע זה, ביום 6.5.2019 המבקש הגיש בקשה לזימון המשיבים לחקירה נגדית בכל הנוגע למסמכים האמורים. ביום 29.9.2019 בית המשפט לענייני משפחה התיר למבקש להשתמש בתדפיסים של חשבונות הבנק ולהגיש תצהיר משלים, אולם דחה את הבקשה לחקור את המשיבים בעניין. יצוין כי בהחלטותיו הבהיר בית המשפט לענייני משפחה כי סוגיית התנהלותם הכלכלית של המבקש והמנוחה – ובכלל זאת השיתוף הפיננסי ביניהם – כבר הוכרעה בתביעה הקודמת, וכי הסוגיה היחידה שעומדת לדיון בשלב זה היא שאלת קיומה של כוונת שיתוף ספציפית ביחס לדירת המנוחה.

6.

ביום 30.6.2020 המבקש הגיש בקשה נוספת לבית המשפט לענייני משפחה, היא הבקשה העומדת במוקד ההליך דנן. זו הפעם הוא ביקש למנות כמומחה מטעם בית המשפט אדם שהוא בעל השכלה ככלכלן או כאקטואר, אשר יוסמך לדרוש ולקבל מסמכים הנוגעים לחשבונות הבנק של המנוחה, וכן לערוך תחשיבים שונים בהתבסס עליהם.

7.

בית המשפט לענייני משפחה דחה את הבקשה. בית המשפט לענייני משפחה שב וציין כי בהחלטותיו השונות עמד על כך שבמסגרת התביעה הקודמת כבר נקבע כי המבקש והמנוחה היו ידועים בציבור, וכן נדונה והוכרעה שאלת התנהלותם הכלכלית. בית המשפט לענייני משפחה הוסיף כי ניסיונו של המבקש לעתור למינוי מומחה, אשר יידרש הלכה למעשה לבצע בחינה מחודשת של התנהלותם הכלכלית של בני הזוג, אינו ראוי וכי אין מקום ל"מקצה שיפורים" בסוגיות אלו. עוד ציין בית המשפט לענייני משפחה כי המבקש מנסה להיבנות מתדפיסי חשבונות הבנק שהגיעו לידיו בשל שגגה, תוך הרחבת חזית וזאת בשלב דיוני מתקדם. לבסוף, נקבע כי ככל שבכוונת המבקש להוכיח כי החזרי המשכנתה נפרעו באמצעות כספים שהועברו על-ידו לחשבון המנוחה, הוא רשאי, במסגרת סיכומיו, לעשות שימוש בתדפיסים.

8.

המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה האמורה לבית המשפט המחוזי, אשר נדחתה. בית המשפט המחוזי ציין כי לא שוכנע שהמקרה דנן נופל בגדר החריגים המצדיקים מתן רשות ערעור על החלטת ביניים שנסבה על מינוי מומחה. בית המשפט המחוזי הדגיש כי הבקשה למינוי מומחה הועלתה בשלב מאוחר מאוד של ההליך, למעלה משלוש שנים וחצי מאז תחילתו, ולמעלה משנה מעת שהגיעו לידי המבקש המסמכים הנוגעים לחשבונות הבנק של המנוחה, וכל זאת ללא הסבר מספק. עוד הוסיף בית המשפט המחוזי כי לא מצא שדחיית הבקשה תגרום לעוול או לקיפוח זכויותיו הדיוניות של המבקש. בית המשפט המחוזי ציין כי ככל שמינוי המומחה התבקש כדי להוכיח שבני הזוג התנהלו ללא הפרדה רכושית, הרי שהקביעות במסגרת ההליך הקודם כבר ביססו את הדבר, ובמובן זה אף ניתן לתמוה מהסתייגותו של המבקש מהן. בית המשפט המחוזי הדגיש כי אין מדובר במקרה של השתק או מניעות, אלא שהממצאים בהליך הקודם מייתרים את הצורך לשוב ולהידרש להתנהלותם הכלכלית של בני הזוג. על כן, בית המשפט המחוזי קבע כי לא צפויה תועלת ממשית ממינוי המומחה.

9.

בקשת רשות הערעור שבפני נסבה כאמור על ההחלטה האמורה, ובה נטען בעיקרו של דבר כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שנמנע מלהתערב בשאלת מינוי המומחה. המבקש מדגיש כי לא נפל כל שיהוי בהגשת הבקשה, וכי הוא פעל בהתאם להחלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 21.3.2018 שהתירה לו לשוב ולהעלות טענות ביחס למסמכים הדרושים להוכחת עילת התביעה. עוד טוען המבקש כי החלטת בית המשפט לענייני משפחה התבססה על יסוד הנחה משפטית שגויה באשר לכך שחל על העניין מעשה בית דין. המבקש מוסיף כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי לא יגרם לו עיוות דין. לטענתו, הוא נעדר כל השכלה חשבונאית ומטעם זה תיפגע יכולתו הדיונית לעשות שימוש במסמכים.

10.

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי ל כלל מסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי להידרש לתשובה, בהתאם לסמכותי לפי תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. ההחלטה שהמבקש משיג עליה, שהיא החלטה דיונית מובהקת המצויה בלב שיקול דעתה של הערכאה המבררת, נטועה בדל"ת אמות המקרה ואינה מעוררת כל שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים. כמו כן, לאחר שעיינתי בהחלטותיהן של הערכאות הקודמות, אף לא התרשמתי כי קיים חשש שדחיית הבקשה תגרום למבקש לעיוות דין.

11.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.