בע"מ 8362/21פלוני נ. פלוני

1.

בין המבקש 2 לבין המשיבה 2 (להלן גם: המבקש או האב ו- האם ) סכסוך ממושך שנוגע לטיפול בילדיהם הקטינים (ראו, בין היתר: בע"ם 6921/21 פלוני נ' פלונית (25.11.2021); בע"ם 2654/21 פלוני נ' פלונית (12.5.2021) ). ההליך הנוכחי עניינו בילדם הקטין, בן 14 (להלן: הקטין ). ביום 14.11.2021 הגישה המשיבה 1, עובדת סוציאלית לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 (להלן: חוק הנוער ו- העו"ס לחוק הנוער ), לבית משפט השלום בקשה למתן החלטה בעניינו של הקטין. בבקשתה, ציינה המשיבה 1 כי הקטין היה מיועד לעבור לבית ספר לחינוך מיוחד אך שמעבר טרם בוצע. כעולה מהבקשה, בשבועיים שקדמו להגשתה ובעקבות התפרצות זעם שחווה הקטין, העבירה אותו האם לידי המבקש. הקטין שהה אצל המבקש במשך שבועיים, והאחרון לא שיתף פעולה עם העו"ס לחוק הנוער למטרת ביקור בית. בהמשך, החזיר האב את הקטין לחזקת האם, וזאת כ"עונש" על שנשך אותו. במסגרת ביקור בית דחוף שנערך בביתה, הבהירה האם כי אינה מסוגלת להתמודד עם התנהגותו התוקפנית של הקטין וכי היא מבקשת להוציאו למסגרת חוץ ביתית. העו"ס לחוק הנוער נקטה באמצעי חירום (בהתאם להוראות סעיף 11 לחוק הנוער) והוציאה את הקטין ממשמורת הוריו והוא הושם במסגרת מערך דיור (להלן:

מסגרת החירום ). במסגרת הבקשה, ביקשה אפוא העו"ס לחוק הנוער לאשר את אמצעי החירום שננקט (לפי סעיף 12 לחוק הנוער). בהחלטה מאותו היום ניתן צו חירום, מונה אפוטרופוס לדין עבור הקטין (להלן: האפוטרופוס לדין ), ונקבע דיון ליום 22.11.2021 (ערעור שהוגש על החלטה זו נדחה). המבקש הגיש בקשה שבגדרה עתר, בין היתר, לזימון הקטין לדיון שיתקיים בבית המשפט, ובו ביום דחה בית משפט השלום לנוער (כב' השופטת ה' גורביץ עובדיה ) את הבקשה בציינו כי שמיעת קולו של הקטין לא מחייבת שמיעתו ישירות על ידי בית המשפט, וכי אם יידרש, יובאו טענות הצדדים בהקשר זה בדיון (להלן: ההחלטה בעניין שמיעת הקטין ).

2.

יממה לפני הדיון שנקבע, ביקשה העו"ס לחוק הנוער להאריך את הצו שניתן ביחס לקטין בשבועיים נוספים. בדיון שהתקיים ביום 22.11.2021 נדחתה בקשת המבקש לחקור את העו"ס לחוק הנוער (להלן: ההחלטה בבקשה לחקור את העו"ס ). לאחר הדיון ניתן פסק דינו של בית משפט השלום לנוער. בית המשפט עמד על כך שמצבו של הקטין התדרדר והוא נהג בצורה אלימה בבית האם; שהקטין לא הלך למסגרת החינוך ; ושלא ניתן היה להביא לשיתוף פעולה בין ההורים לצורך הוצאה לפועל של תכנית טיפול לקטין. בית המשפט הוסיף כי האם, כמו גם האפוטרופוס לדין, תומכים בבקשת העו"ס לחוק הנוער ואף "הביעו עמדה לפיה יש להכריז על הקטין כקטין נזקק ולהמשיך את הפיקוח על הטיפול בו מעבר לתקופה המבוקשת" (שם, בעמ' 4, ש' 33-32). בית המשפט ציין כי ההליכים בין הצדדים מתנהלים לפניו מספר שנים וכי אין בידי ההורים לתת מענה לצרכי הקטין. בית המשפט קבע כי לא התרשם שקיים אמצעי פחות בחומרתו שיבטיח הגנה על שלומו ועל רווחתו של הקטין, וכי "הנזקקות הלכאורית" של הקטין ברורה. משכך, נקבע, הייתה וקיימת גם היום דחיפות להפעיל אמצעים חריגים. בית המשפט אישר אפוא את אמצעי החירום שננקט על ידי העו"ס לחוק הנוער, והאריך את צו הוצאת הקטין ממשמורתו עד ליום 7.12.2021. בסיפת דבריו, ציין בית המשפט כי בהליך קודם בין הצדדים נקבע שבשנת הלימודים הקרובה לא יהא שינוי במסגרות הלימוד של הקטין ושל אחותו (פסק הדין בתיק האחר יכונה להלן: פסק הדין הקודם בעניין המסגרת החינוכית או פסק הדין הקודם ). עם זאת, בשל שינוי הנסיבות, ונוכח חשיבות השתתפות הקטין במסגרת בית הספר, הובהר כי בסמכות האם לרשום את הקטין לבית ספר שהוצע (להלן: המסגרת החינוכית המוצעת ). בית המשפט ציין כי נדרשת הבהרה מאחר שהחלטה קודמת בנושא לא הובנה "על ידי היועץ המשפטי של מחלקת החינוך או הגורם הרלוונטי הקשור להשמת הקטין בבית הספר".

3.

המבקש ערער על פסק הדין, כמו גם על ההחלטה בבקשה לחקור את העו"ס ועל ההחלטה בעניין שמיעת הקטין. ביום 1.12.2021 דחה בית המשפט המחוזי לנוער (כב' השופט נ' סילמן ) את הערעור. בית המשפט עמד על כך שמדובר בקטין שעוד בשנת 2019 נקבע שהוא מצוי בסיכון ונראה כי אין חולק על ההידרדרות במצבו. בית המשפט ציין כי ממילא מרבית טענות המבקש יתייתרו לכל המאוחר ביום 5.12.2021, מאחר שהקטין עתיד לצאת ממסגרת החירום במועד זה (בהתאם להצהרת העו"ס לחוק הנוער בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי). בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהחלטה בעניין שמיעת הקטין וציין שכפי שקבע בית משפט השלום, אין הכרח ששמיעת הקטין תיעשה במישרין בבית המשפט. אשר למסגרת החינוכית של הקטין, עמד בית המשפט המחוזי על כך שנמצאה לקטין מסגרת חינוכית מתאימה, וכי קשיים בירוקרטיים מנעו עד כה את רישומו של הקטין למסגרת זו. בית המשפט הוסיף כי אכן פסק הדין הקודם קבע שהקטינים ימשיכו להתחנך באותם המוסדות שבהם למדו עד כה, אך מאז התגלו קשיים מהותיים בהתנהגות הקטין, הוא נעדר לתקופות ארוכות מהלימודים וועדה שהתכנסה בעניינו קבעה כי יש להעבירו למסגרת החינוכית המוצעת. נקבע כי שינוי נסיבות זה מצדיק את הכרעת בית משפט השלום לנוער בכל הנוגע לחינוך הקטין.

4.

מכאן הבקשה שלפניי שהוגשה היום (6.12.2021), לאחר שכבר ביום 3.12.2021 יצא הקטין ממסגרת החירום (וככל שניתן להבין, הוחזר לחזקת האם). לטענת המבקש, הבקשה דנן מעלה שתי סוגיות עקרוניות והן ההכרח בנוכחותו הפיזית של קטין מעל גיל 14 בדיונים בעניינו בבית המשפט לנוער; וההכרח לאפשר למבקש לחקור את העו"ס לחוק הנוער בדיון שמתקיים לפי חוק הנוער. עוד לטענת המבקש, בפסק דינו, ביטל בית משפט השלום את פסק הדין הקודם בעניין המסגרת החינוכית, שלא כדין. זאת, מאחר שלשיטתו לא חל כל שינוי נסיבות בענייננו וכי גם פסק דינו של בית המשפט המחוזי לא נשען על חומר הראיות בהקשר זה. עוד לטענת המבקש, שגה בית משפט השלום לנוער משאישר, לפי סעיף 12 לחוק הנוער, את פעולות העו"ס לחוק הנוער. לצד הבקשה הוגשה גם בקשה לעיכוב העברתו של הקטין למסגרת החינוכית המוצעת.

5.

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובצרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. אכן, בהליכים מהסוג דנן, אשר עוסקים ביחסי הורים וילדים, מתחייבת גמישות מחשבתית ופרוצדורלית. עם זאת, אין בכך כדי להביא למצב שבו הרשות לערער ניתנת באורח "אוטומטי" (ראו, למשל, בע"ם 5757/20 פלוני נ' פלונית , פסקה 4

(31.8.2020); רע"א 4383/20 פלונית נ' עו"ס לפי חוק הנוער , פסקה 8 (1.7.2020)). גם על פי אמת המידה המקלה האמורה, לא מצאתי ליתן רשות לערער במקרה שלפניי. טענות המבקש שנוגעות לשמיעת הקטין ולחקירת העו"ס לחוק הנוער מכוונות למעשה להכרעת בית משפט השלום לנוער להאריך את הצו שנתן. ואולם, כפי שפורט לעיל, ביום 3.12.2021 הוצא הקטין ממסגרת החירום ושב לחזקת אמו. בנסיבות אלו, להכרעה בשאלות האמורות לא תהיה השפעה אופרטיבית כלשהי ומשכך לא מצאתי ליתן בהן רשות לערער (השוו: בע"ם 4272/17 פלונית נ' פלונית , פ סקה 4 (14.6.2017)).

6.

אשר לסוגיית המסגרת החינוכית של הקטין, בית משפט השלום לנוער, שמלווה כאמור את ההליכים השונים בין הצדדים שנים רבות, מצא כי על אף פסק הדין הקודם בעניין המסגרת החינוכית, יש להורות על העברת הקטין למסגרת חינוכית אחרת. כעולה מפסק דינו, החלטתו זו כבר ניתנה במסגרת הליך אחר בין הצדדים, אך עקב "אי הבנה" של אותה החלטה, לא הושם הקטין במסגרת (החלטה זו אינה לפניי במסגרת בקשת הרשות לערער דנן). כפי שציין גם בית המשפט המחוזי, ההחלטה בנוגע למסגרת החינוכית התקבלה כשברקע שינוי נסיבות ובמסגרתו, בין היתר, ההידרדרות במצבו של הקטין בחודשים האחרונים והיעדרויות ממושכות מהלימודים. במכלול הנסיבות האמורות, איני סבור כי הבקשה מקימה עילה ליתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" בסוגיה זו.

הבקשה נדחית אפוא, ומאליה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.