בע"מ 8375/16 בע"מ 8375/16

1.

המבקש נישא לאימם המנוחה של המשיבים (להלן: המנוחה ) ביום 23.11.1995. המשיבים הם ילדיה של המנוחה מנישואיה הראשונים, והם היורשים של מחצית מזכויותיה. טרם נישואיהם חתמו המבקש והמנוחה על הסכם ממון בפני נוטריון (להלן: הסכם הממון ). סעיף 10 להסכם הממון קובע כך: "הצדדים מצהירים כי כל נכס או זכות שיירכש בעתיד יהיה בבעלות משותפת של שני הצדדים, אבל אם הצדדים יקנו דירה עד שני חדרים אזי הדירה תהיה בבעלות בלעדית של האשה" (להלן: סעיף 10 להסכם ) . במהלך תקופת נישואיהם של המבקש והמנוחה נרכשו שלוש דירות: דירה בחוץ לארץ שנקנתה בשנת 2000 ונמכרה בשנת 2004 (להלן: הדירה בחו"ל ); דירה בעיר א' שנקנתה בשנת 2009 (להלן: הדירה בעיר א' ); ודירה ברחוב פ' שנקנתה בשנת 2011 (להלן: הדירה ברחוב פ' ). ביום 8.2.2012 נפטרה המנוחה.

2.

המשיבים פנו לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו בתביעה שבה התבקש שיוצהר כי למנוחה זכויות בנכסים וכספים שצברו בני הזוג במהלך נישואיהם, לרבות בדירה בעיר א'; בדירה ברחוב פ'; ובכספי המכר שהתקבלו בגין מכירת הדירה בחו"ל. המשיבים טענו כי חלקה הנטען של המנוחה בנכסים וכספים אלו נובע מהוראותיו של הסכם הממון, ובפרט מהוראות סעיף 10 להסכם. בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופטת ש' גליק )

דחה את תביעת המשיבים, בקובעו כי מקור המימון של שלוש הדירות האמורות הוא בכספים ונכסים שהיו שייכים למבקש עוד בטרם נישואיו למנוחה. משכך, ובהתאם לעקרון התחלוף, שלפיו כאשר נכס נרכש במהלך הנישואין ממקורות שנצברו על ידי בן הזוג טרם הנישואין יהא הדין החל על הנכס כדין נכס שנרכש לפני הנישואין, אין למשיבים – יורשיה של המנוחה – זכויות בדירות אלו או בכספי המכר של הדירה בחו"ל.

3.

בית המשפט המחוזי (כב' השופטים י' שבח , ש'

שוחט ו י' אטדגי ) קיבל חלקית את ערעור המשיבים על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה. נקבע כי מהסכם הממון, ובפרט מהוראות סעיף 10 להסכם, עולה כי המנוחה והמבקש בחרו לשתף ביניהם כל נכס או זכות שירכשו בעתיד – גם אם מקורם בנכסים או רכוש שהיו למי מהם טרם הנישואין. בית המשפט הטעים כי אין מקום להחיל במקרה דנן את עקרון התחלוף שכן הצדדים לא הסכימו עליו בהסכם הממון; כי פרשנות זו של הסכם הממון "מתבקשת" גם נוכח הפער הכלכלי בין המנוחה לבין המבקש בטרם הנישואין, לטובתו של האחרון; ומשום שהסכם הממון נחתם טרם הנישואין של בני הזוג. משכך, קיבל בית המשפט המחוזי את ערעורם של המשיבים ביחס לזכויותיה של המנוחה בדירה בעיר א' ובדירה ברחוב פ'. עם זאת, בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המשיבים ביחס לכספים שהתקבלו בעבור מכר הדירה בחו"ל, בקובעו כי לא נסתרה טענת המבקש שאלה שימשו לקניית הדירה בעיר א' והדירה ברחוב פ'.

4.

הבקשה לפניי מכוונת לפסק הדין של בית המשפט המחוזי. לטענת המבקש, בית המשפט המחוזי פירש את סעיף 10 להסכם הממון ב"מנותק" מהסכם הממון בכללותו, ובשונה "מהכוונה והאינטרס" שבבסיס ההסכם. המבקש סבור כי יש להעניק לסעיף 10 להסכם פרשנות שלפיה רק נכסים שיירכשו ממשאבים שנצברו במהלך תקופת הנישואין – ושלא היו ברשותו של מי מהם קודם לעריכת הסכם הממון, לרבות "פרותיהם ותחלופם" – יהיו שייכים לשני בני הזוג.

המבקש טוען כי שלוש הדירות נרכשו מכספים של המבקש שצבר בטרם נישואיו למנוחה, ושאינם קשורים למנוחה. על כן, לעמדתו, יש להחיל בעניינו של הסכם הממון את עקרון התחלוף. המבקש מוסיף כי עקרון התחלוף הוא הכלל, ומשלא הוחרג מפורשות בהסכם – הוא חל.

עוד נטען כי שגה בית המשפט המחוזי עת הכריע בערעור בטרם פנו הצדדים לבורר – כפי שמורה סעיף 17 להסכם הממון. המבקש העלה טענות נוספות, ביניהן הטענה כי המועד הקובע לרכישת הדירה ברחוב פ' היה לאחר פטירת המנוחה, ומשכך ממילא אין לייחס למנוחה זכויות בה.

5.

לאחר עיון בבקשה וצרופותיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כלל הוא שרשות לערער על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים (ראו למשל בע"ם 722/15 פלונית נ' פלונית , פסקה 5 (12.4.2015)). הבקשה שלפניי אינה באה בקהלם של מקרים אלה. טענות המבקש אינן אלא המשכה של המחלוקת בין הצדדים בשאלת תחולתו ופרשנותו של הסכם הממון, והן נטועות כולן בנסיבות המקרה הקונקרטי. שתי הערכאות הקודמות בחנו את השאלה האמורה בפירוט ונימקו את מסקנותיהן. אף שהערכאות הקודמות הגיעו למסקנות שונות ביחס לשאלת תחולתו של הסכם הממון במקרה דנן, אין בשוני זה כשלעצמו כדי להצדיק מתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" (בע"ם 1866/15 פלוני נ' פלונית , פסקה 4 (15.4.2015)).

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.