בע"מ 8397/19 פלוני נ. פלוני

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 19.11.2019 (ע"ר 23979-05-19, השופטת העמיתה ש' דותן ). בית המשפט המחוזי דחה ערעורים שהגיש המבקש על החלטות שניתנו על-ידי רשמות בית המשפט המחוזי (עמ"ש 3290-03-19, השופטת ר' ערקובי ; עמ"ש 71950-02-19, השופטת י' בלכר ), בעניין חיובו לשלם אגרה וכן להפקיד עירבון להבטחת הוצאותיה של המשיבה בערעורים שהגיש.

2.

הצדדים הם בני זוג לשעבר, ולהם שני ילדים קטינים (להלן: הקטינים ). במהלך השנים הם ניהלו ביניהם מספר הליכים משפטיים, על רקע הפירוד. שתי תביעות שהגיש המבקש לבית המשפט לענייני משפחה – תביעה אחת שבה עתר להפחתת המזונות שבהם חויב ותביעה נוספת שבה עתר למשמורת משותפת על הקטינים – נדחו. המבקש הגיש ערעורים לבית המשפט המחוזי בשני ההליכים, ובשניהם אף צירף לערעור בקשה לפטור מאגרה ומהפקדת עירבון, לפי הנטען בשל מצב כלכלי קשה.

3.

ביום 8.5.2019 רשמת בית המשפט המחוזי נעתרה באופן חלקי לבקשה שהגיש המבקש בתיק המזונות והפחיתה את האגרה והעירבון לסכום של 10,000 שקלים (מחצית מן הסכום שנקבע לו מלכתחילה). באשר לתיק המשמורת, ביום 28.3.2019 רשמת בית המשפט המחוזי קיבלה את הבקשה שהגיש המבקש באופן חלקי, במובן זה שניתן לו פטור מתשלום האגרה, אולם נדחתה בקשתו לפטור מלא מהפקדת עירבון. בהקשר זה נקבע כי סיכויי הערעור אינם גבוהים וכי ניהולו צפוי להטיל על המשיבה הוצאות נוספות. לצד זאת, במכלול הנסיבות הותר למבקש לחלק את העירבון לשני תשלומים.

4.

כאמור, כנגד החלטות אלה הגיש המבקש שני ערעורים לבית המשפט המחוזי, והדיון בהם אוחד. בית המשפט המחוזי דחה את הערעורים בציינו כי אין מקום להתערבות בסכום האגרה שהמבקש חויב בו בתיק המזונות לאחר שנבחן מצבו הכספי ונמצא כי לא כל הוצאותיו הכרחיות וכי הוא מסוגל לעמוד בתשלום. בית המשפט המחוזי אף נמנע מהתערבות בחיוב המבקש בהפקדת עירבון בשני התיקים. בהקשר זה נקבע כי נוכח חוב שצבר המבקש בסכום 31,000 שקלים, קיים חשש ממשי שאם תזכה המשיבה בערעורים, לא תוכל לגבות את ההוצאות שייפסקו לזכותה, או לזכות המדינה שההוצאות אמורות להגיע לקופתה (בהתחשב בכך שהמשיבה מיוצגת על-ידי בא-כוח מטעם הסיוע המשפטי). עוד צוין, כי הסכום שאותו חויב המבקש להפקיד כעירבון אינו מוגזם כלל ועיקר.

5.

בבקשת רשות הערעור שבפני טוען המבקש, המייצג את עצמו, כי שגה בית המשפט המחוזי שעה שדחה את בקשותיו לפטור מאגרה ומהפקדת עירבון. בין היתר, טוען המבקש כי כושר ההשתכרות שיוחס לו בהחלטותיו של בית המשפט המחוזי הוא גבוה מכושר השתכרותו בפועל, בהתחשב בכך שהוא מתפרנס מקצבת נכות, לצד משכורת מעבודה בחצי משרה לצורך השלמת ההכנסה. המבקש טוען כי הערכת כושר השתכרותו באופן שבה בוצעה מחייבת אותו למעשה לעבוד בהיקף גדול יותר, חרף מצבו הבריאותי. המבקש אף טוען כי שגה בית המשפט המחוזי בהערכת כושר השתכרותה של המשיבה, המשתכרת לדבריו סכומים יותר גבוהים ממה שנקבעו בעניינה.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. טענותיו של המבקש לעניין הפטור מתשלום אגרה והפקדת עירבון נדונו בבית המשפט המחוזי, שנתן החלטות המבוססות על ממצאים עובדתיים ועל התנאים הרלוונטיים לדיון בבקשות לפטור מאגרה ועירבון. בנסיבות העניין, לא השתכנעתי כי דחיית הבקשה תוביל לעיוות דין, או כי הסוגיות שהועלו מעוררות שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים. למעשה, המבקש אף לא טען כלל כי התקיימו הטעמים להענקת רשות ערעור, ובקשתו כוללת טענות "ערעוריות" רגילות בלבד. על כן, בהתאם לתקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני דוחה את הבקשה . משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.