בע"מ 844/11 פלוני נ. פלוני

1.

מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטים:

ש' שטמר, י' וילנר וצ' קינן ) בעמ"ש 12880-11-10, במסגרתו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחדרה (כב' השופטת ה ' גולדקורן ) בתמ"ש 6976-01 אשר דחה את תביעתו לפסק דין הצהרתי לפיו הוא "הבעלים ו/או הזכאי להירשם כבעל זכות קניינית" בשתי חלקות שטח שלטענתו ניתנו לו כמתנה ללא תמורה מאחיו המנוח. המשיבים באותה המרצת פתיחה הם שלטונות מיסוי המקרקעין בחדרה והמשיבה, אשת אחיו המנוח ושניים מילדיהם.

המבקש טען לזכויותיו בחלקות מתוקף שני מסמכים: ייפוי כוח שנחתם על ידי אחיו המנוח ובו ייפה את כוחו להעביר לו במתנה חלקות אלו והסכם מכר שנכרת בין אחיו המנוח ואחד מהאחים, על פיו העביר להם המנוח את זכויותיו בחלקות אלו ללא תמורה. המשיבה טענה לזיוף חתימתו של בעלה המנוח.

2.

בית המשפט לענייני משפחה הדגיש בפסק דינו כי משהמבקש הוא אשר נטל יוזמה ועתר לבית המשפט לפסק דין שיצהיר על תוקפם המחייב של ייפוי הכוח והסכם המכר משנת 1986, כי אז נטל השכנוע רובץ עליו. בכל הקשור לטענת זיוף הסכם המכר, הרי שאין בעובדה שהמשיבה היא זו שהעלתה את הטענה האמורה כדי להעביר את נטל השכנוע אליה, הואיל וטענת הזיוף שנטענה מפיה אינה אלא כפירה באמיתות המסמך. לא הובאה כל עדות אודות אמיתות ייפוי הכוח והסכם המכר ואף המקור לא הוצג בבית המשפט. המנוח נפטר בשנת 1994. רק בסוף שנת 2000 – 14 שנים לאחר כריתת הסכם המתנה והחתימה על ייפוי הכוח – נרשמו לבקשת המבקש הערות אזהרה לטובתו. בעניין זה נקבע, כי רישום הערות אזהרה רק בחלוף 14 שנה מיום כריתת ההסכם ו-6 שנים לאחר פטירתו של המנוח, פועל לחובת המבקש. הלה לא נתן הסבר סביר לשיהוי זה. עוד נקבע, כי בין המבקש לבין המנוח והמשיבה שררו יחסים עכורים. העובדה שהמבקש לא פעל לרישום הערות אזהרה ודיווח לרשויות המס כל עוד אחיו היה בחיים, "מציבה סימן שאלה גדול על האותנטיות של עסקת המתנה הנטענת". בית המשפט מסכם את התרשמותו, בזו הלשון:

"כאשר מצרפים את כל הסימנים המעלים ספקות- שיהוי של שש עשרה שנה ברישום הערות אזהרה, המתנה של עשרים שנה (אחת עשרה שנה לאחר הסתלקותו של המוכר) בדיווח לשלטונות המס, אי הבאת עדים חיצוניים לדוכן העדים (כמו הנוטריון בפניו נחתם ייפוי הכוח, עורך הדין בפניו נחתם המש"ח, פלוני

( האח החתום על הסכם המכר לטובת המבקש עם האח המנוח ), אי הזמנת התיקים עם מסמכי המקור מלשכת רישום המקרקעין וממשרדי אגף מיסוי מקרקעין- ומוסיפים לכך את מערכת היחסים העכורה בין הצדדים, אזי המסקנה היא כי המבקש לא הוכיח את המוטל עליו. יש להוסיף כי העובדה המצערת לפיה בחלוף השנים שוב לא ניתן להעיד את המנוח

או את הנוטריון אינה פועלת לטובת המבקש, כי אם לחובתו" (ראו עמ' 9-10 לפסק הדין).

על פסק דין זה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי אשר נדחה. נקבע, בין היתר, כי טענותיו של המבקש מתייחסות כולן לקביעות עובדתיות של בית המשפט לענייני משפחה ואין מקום להתערב בהן. קביעות אלו מעוגנות היטב בחומר הראיות. נטל השכנוע היה מוטל על המבקש והקביעה כי המבקש לא עמד בנטל זה, קביעה עובדתית המה. בית המשפט המחוזי אימץ את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בהתאם להוראות תקנה 460 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984. באשר לבקשתו של המבקש להציג את ייפוי הכוח המקורי, קבע בית המשפט המחוזי כי אין בכך לשנות את המסקנה אליה הגיע.

3.

עיקר טענות המבקש בבקשה זו הוא כי שגה בית המשפט המחוזי עת הטיל עליו את נטל השכנוע להוכיח את אותנטיות המסמכים. עוד הוסיף, כי פסק דינו של בית המשפט קמא איננו מנומק. באשר להבאת עדים להוכיח אמיתות המסמכים, הרי שאחיו החתום על הסכם המכר נכח בבית המשפט והאחרון הוא אשר סירב להעלותו לעדות, ואילו הנוטריון נפטר ובכך מסוכלת האפשרות להעיד אותו. מאוחר יותר, הודיע המבקש לבית משפט זה כי מתנהל תיק נוסף בינו לבין המשיבה, במסגרתו הוצג ייפוי הכוח הנוטריוני המקורי והמשיבה ביקשה להגיש חוות דעת מומחה בנושא חתימת המנוח על ייפוי הכוח, בגין טענתה לזיוף.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות, הגעתי למסקנה, כי דין הבקשה להדחות. בקשת רשות ערעור כשמה כן היא. אין ערעור בזכות. על העותר להרשות לו לערער לשכנע את בית המשפט שקיימת הצדקה לדון בעניין מסוים לגופו כאשר החוק אינו מחייב זאת.

אין צורך במסגרת בקשה זו להביע עמדה בסוגיה על מי מוטל נטל השכנוע להוכיח את טענת זיוף המסמך. דחיית תביעתו של המבקש התבססה ברובה על התרשמותו הישירה של בית המשפט לענייני משפחה מהראיות שהוצגו לפניו, לרבות עדויות הצדדים. אף אם נניח לטובתו של המבקש כי נטל השכנוע מועבר לכתפי המשיבה להוכיח כי חתימתו של המנוח זויפה או כי הוגש ייפוי הכוח המקורי, הרי שהנסיבות אותן תיאר בית המשפט לענייני משפחה מלמדות כי סימני השאלה שהתעוררו ביחס לאותנטיות המסמכים נובעים מהראיות אשר המבקש הציג והראיות אשר לא הציג. הלוא בכל מצב בית המשפט המברר רשאי ואף חייב לקחת בחשבון את המאגר הראייתי שהוצג לפניו על ידי שני הצדדים. בראייה זו, הסוגיה הנטענת איננה מצדיקה מתן רשות ערעור "בגלגול שלישי". כמו כן, בית המשפט המחוזי מוסמך לדחות ערעור ללא הנמקה מפורטת מכוח תקנה 460 (ב) לתקנות סדר דין אזרחי, התשמ"ד-1984. ייתכן שמוטב היה לו בית המשפט היה מנמק את מסקנתו במסגרת נסיבות תיק זה באשר לסוגיית נטל הראיה, אך לנוכח קביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה, על סמך התרשמותו, אין לומר בהקשר זה שנפלה טעות המצדיקה מתן רשות ערעור "בגלגול שלישי", אשר נועד למקרים חריגים שאין מקרה זה נמנה עליהם. ניסיונו של המבקש להפנות להתנהלות המשיבה בהליכים אחרים, רק מחזק את המסקנה שעסקינן במחלוקת פרטנית בין הצדדים. כידוע, המטרה שעומדת ביסוד ההליך של בקשה למתן רשות ערעור לאחר שהעניין נידון בשתי ערכאות, היא לדון במקרים המעוררים סוגיה משפטית בעלת חשיבות כללית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). זהו אינו המצב כאן.

5.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.