בע"מ 8440/21 פלוני נ. פלוני

1.

בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 30.6.2021, ברמ"ש 7873-05-21 (השופט ש' שוחט – סג"נ), שבו התקבל ערעור המשיבות על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו, מיום 3.3.2021, בת"ע 3501-04-20 (השופט ל' ברינגר ), שבה נדחתה בקשת המשיבות לביטול פסק דין שניתן נגדן בהעדר הגנה.

2.

בשל תקלה במזכירות בית המשפט, הועבר התיק לעיוני רק עתה. לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער, וב "הודעה מטעם המבקש בהתאם להחלטה מיום 11.7.2022" , באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להימחק. פסק הדין שניתן לטובת המבקש, על-ידי בית המשפט לענייני משפחה – אינו פסק דין 'סטנדרטי', כי אם פסק דין שניתן בהליך לפי פקודת בזיון בית משפט. פסק הדין קיבל, בהעדר הגנה, את טענת המבקש, כי המשיבות אינן מקיימות את הוראותיו של הסכם פשרה שנחתם בעבר בין הצדדים, וניתן לו תוקף של פסק דין. נוכח האמור, השית בית המשפט סנקציות על המשיבות, מכוח פקודת בזיון בית משפט. בקשה, מטעם המשיבות, לביטול פסק הדין – נדחתה, אך ערעור המשיבות לבית המשפט המחוזי – התקבל, ועל כך נסובה בקשת הרשות לערער שלפנַי.

3.

ביני לביני, כעולה מהודעתו של המבקש, ומהנספחים שצורפו לה, הרי שביום 9.1.2022 הגישו המשיבות הודעה לבית המשפט לענייני משפחה, ובה נטען כי הן קיימו את הוראות הסכם הפשרה, ככתבו וכלשונו. המבקש הגיש את תגובתו ביום 1.3.2022, וטען כי המשיבות טרם סיימו לבצע את הוראותיו של הסכם הפשרה. ביום 20.3.2022 ניתן פסק דין נוסף, עדכני, של בית משפט לענייני משפחה. נקבע, כי "מטרתם של הליכים מכוח פקודת בזיון בית משפט היא לכוף את מי שמפר צו של בית משפט, לקיים את הצו. לפיכך, משעה שהצו קוים, גם אם באיחור, אין עוד טעם בהמשך ניהול התביעה. [...] ההליך הנוכחי, על-פי פקודת בזיון בית משפט אינו רלבנטי עוד, הואיל ובית המשפט לא יכול לחייב את [המשיבה 1] לכתוב את המכתב בעבר. [...] המזכירות תסגור את התיק" . המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק הדין העדכני של בית המשפט לענייני משפחה, הערעור תלוי ועומד, וקבוע לדיון ליום 29.12.2022.

4.

אותן התרחשויות, שאירעו לאחר שהוגשה בקשת הרשות לערער, מייתרות את הצורך בהכרעה בבקשה. גם אם אניח לטובת המבקש, כי שגה בית המשפט המחוזי עת הורה על ביטול פסק הדין הראשון של בית המשפט לענייני משפחה – אין בכך כדי לסייע לו בשלב זה. גם אם בקשת הרשות לערער היתה נדונה כערעור, והערעור היה מתקבל – לא היתה לכך כל נפקות. כידוע, הליך המוגש מכוח הוראות פקודה בזיון בית משפט, "אין הוא עונשי במהותו, ומטרתו העיקרית להביא לאכיפת ההחלטה השיפוטית במבט צופה עתיד" (רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט , פ"ד נט(4) 49, 59 (2004)). משעה שניתן פסק דין עדכני, הקובע כי "הצו קוים, גם אם באיחור" , פסק הדין הראשון, ובעקבותיו הבקשה דנא – הפכו תיאורטיים.

5.

אשר על כן, בקשת הרשות לערער נמחקת בזאת.

בהתחשב בתקלה המזכירותית, שעכבה את הטיפול בבקשה, לא אעשה צו להוצאות.