בע"מ 8503/18 פלוני נ. פלוני

1.

המבקש 1 והמשיב אחים. במות אימם הם ושלושת אחאיהם חתמו על הסכם בעניין נכס מקרקעין שהאם הורישה לילדיה (להלן: הנכס ). לפי ההסכם היו המבקש 1 והמשיב אמורים לרכוש את החלקים של אחאיהם בנכס. לאחר מכן התברר שהמבקש 1 ואשתו, המבקשת 2, אינם מסוגלים לפרוע את חובם לפי ההסכם. המבקשים והמשיב חתמו על כמה תצהירים ולפיהם המבקשים מסתלקים ללא תמורה מהחלק שלהם בנכס ומחלקי האחאים, והמשיב מקבל ללא תמורה את החלקים הללו וישלם לאחאים את התמורה המקורית (התצהירים להלן: העסקה ).

2.

המבקשים הגישו תביעה לביטול הסכם מתנה. הם טענו שהעסקה היא הסכם למראית עין שנועד להונות את רשויות המס, ולאמיתו של דבר מדובר בהסכם בתמורה כך שהמשיב ישלם למבקשים את מה ששילמו לאחאים ואת ערך החלק של המבקש 1 בנכס. עוד נטען שהמשיב לא שילם את חיוביו בזמן המיועד. בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (כב' השופטת ד"ר ו' בן שחר ) דחה את התביעה ביום 2.4.2017. נקבע כי אין מדובר בחוזה למראית עין, מאחר שהצדדים נהגו לפי העסקה ביניהם, והמשיב שילם לרשויות המס את כל שהיה עליו לשלם בגינה. ביום 1.11.2018 קיבל בית המשפט המחוזי מרכז–לוד (כב' השופטות מ' נד"ב , ע' כהן ו ח' קיציס ) את ערעור המבקשים בחלקו. נקבע כי המבקש 1 ויתר על זכויותיו בנכס בעד תמורה מהמשיב, ולכן העסקה נחזית להיות הסכם מתנה אך אינה כזו. בית המשפט המחוזי קבע שהעסקה היא חוזה למראית עין, אולם העסקה חוקית ואי החוקיות בה אגבית וניתנת להסרה. התיק הוחזר לבית המשפט לענייני משפחה לדיון בשאלות אם העסקה הופרה (בכך שהמשיב לא שילם את מלוא חיוביו למבקשים), ואם כן – מה תוצאות ההפרה.

3.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקשים טוענים שבנסיבות העניין היה מקום להורות על ביטול העסקה. הם מוסיפים כי עלול להיגרם להם עיוות דין משום שהם צפויים להפסיד סכומי כסף ניכרים, לטענתם, כתוצאה מפסק הדין של בית המשפט המחוזי.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, מצאתי כי הקביעות בפסק הדין אינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית שחורגת מעניינם של הצדדים, ורשות לערער אינה נדרשת כדי למנוע עיוות דין. בהתאם לתקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני דוחה את הבקשה. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.