בע"מ 8514/20פלוני נ. פלוני

1.

בשנת 2003 נישאו הצדדים זה לזו, ונולדו להם שני ילדים (להלן: הקטינים ). יחסיהם של השניים עלו על שרטון ובשנת 2013 הגישה המשיבה לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו תביעה מטעם הקטינים למזונותיהם (להלן: תביעת המזונות או ההליך הראשון ) . ביום 5.3.2015 ניתן פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה ונקבע כי המבקש יישא במזונות הקטינים בסך 5,450 ש"ח לחודש. ביום 13.9.2016 קיבל בית המשפט המחוזי באופן חלקי את ערעור המבקש וקבע, בין היתר, כי סכום המזונות שבו יישא המבקש יופחת ב-750 ש"ח. בקשת רשות לערער שהגיש המבקש על פסק דין זה נדחתה ביום 30.11.2016 (בע"ם 8073/16 פלוני נ' פלונית (30.11.2016) (להלן: ההחלטה בהליך הקודם ). בהחלטה ציינתי כי הטענה העקרונית שהעלה המבקש התבררה באותה העת בהליך אחר (בע"ם 919/15 פלוני נ' פלונית (19.7.2017); להלן: בע"ם 919/15 או הלכת 919/15 ), וככל שיסבור המבקש כי פסק הדין בבע"ם 919/15 יצדיק עיון מחדש בחיובו במזונות, יוכל לפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט לענייני משפחה. לאחר מתן פסק הדין בבע"ם 919/15, הגיש המבקש תביעה להפחתת מזונות – היא התביעה נושא הבקשה שלפניי – ובגדרה עתר ליישם את הלכת 919/15 על עניינו "כפי שהורה בית המשפט העליון [בהחלטה בהליך הקודם – ע' פ']" (סעיף 12 לתביעה להפחתת מזונות); וכן עתר להורות על חלוקה שוויונית בתשלום מזונות הקטינים. המבקש הוסיף וטען כי מאז מתן פסק הדין בהליך הראשון חל שינוי נסיבות שכולל מעבר מגורים והוצאות מדור, ואף הוא מצדיק את הפחתת דמי המזונות.

2.

ביום 3.2.2020 דחה בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (כב' סגן הנשיאה נ' פישר ) את התביעה. בית המשפט נדרש לשינוי הנטען בנסיבות המקרה דנן, אך קבע כי אין בו כדי לשנות מסכום דמי המזונות שנקבעו בגדרי ההליך הראשון. בכלל זאת, התייחס בית המשפט לענייני משפחה, בין היתר, לכך שהכנסתו של המבקש "עלתה באופן משמעותי" ממועד מתן פסק הדין הראשון ואילו הכנסותיה של המשיבה קטנו. שינוי זה, כך נקבע, "לא מהווה עילה להפחתת מזונות הקטינים" (סעיף 34 לפסק הדין). עוד ציין בית המשפט כי אין בהחלטה בהליך הקודם כדי להצדיק את בחינת תביעת המבקש כתביעה חדשה, מבלי לקחת בחשבון את שנקבע בהליך הראשון. בית המשפט הוסיף כי גם לגופם של דברים, בחינת הסדרי השהות מלמדת כי הקטינים שוהים אצל המשיבה 60% מהזמן. משאלה פני הדברים, נקבע כי אף בבחינה מקלה לא חל במקרה דנן שינוי נסיבות המצדיק התערבות בגובה דמי המזונות שנפסקו בהליך הראשון.

3.

ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים מ' ברנט , ו' פלאוט ו צ' ויצמן ) נדחה ביום 22.11.2020 בגדרי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בית המשפט הבהיר כי הוא סבור שאין בהלכת 919/15 – כשלעצמה – כדי להיות שינוי נסיבות מהותי המצדיק התערבות בגובה דמי המזונות שנ פסקו. במקרה דנן, צוין, לא הוכח שינוי נסיבות אף ברמה פחותה מזו שנדרשה לפני פסק הדין בבע"ם 919/15, ואף המבקש מודה בכך.

4.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקש טוען כי נגרם לו עיוות דין המצדיק ליתן רשות לערער ב"גלגול שלישי", וכן לטענתו הבקשה דנן מעלה שאלה משפטית עקרונית הנוגעת למי שתביעת המזונות בעניינו הוכרעה לפני שניתנה הלכת 919/15. לפי הטענה, בעקבות הלכת 919/15 לא נדרש להוכיח שינוי נסיבות לצורך בחינה מחודשת של חיוב המזונות. כמו כן, לטענת המבקש, בחינת שינוי הנסיבות שנעשתה על ידי הערכאות קמא סותרת את ההחלטה בהליך הקודם, משלא החילה את הלכת 919/15 על המצב העובדתי כפי שהוא, ומשנשקלו לחובת המבקש השיפור במצבו הכלכלי ובתנאי חייו. מכל מקום, משעבר המבקש להתגורר בדירה שכורה ועזב את בית אמו (שם התגורר מיום הפרידה), הרי שאף מתקיים בעניינו, לטענתו, התנאי של שינוי נסיבות מהותי לגופו.

5.

ביום 18.1.2021 הוריתי למבקש להגיש הודעת עדכון לאחר שתינתן החלטה בבע"ם 8563/20 פלוני נ' פלונית (15.2.2021) (להלן: בע"ם 8563/20 ). ביום 10.3.2021 הוגשה הודעת העדכון. בית המשפט דחה בבע"ם 8563/20 בקשת רשות לערער שבה נטען כי היא מעוררת שאלה עקרונית בדבר טיבו של שינוי הנסיבות שנדרש לצורך בחינה מחודשת של חיוב במזונות בעקבות הלכת 919/15. הבקשה נדחתה בין היתר בשים לב לקביעות בפסק הדין של בית משפט זה בבע"ם 7670/18 פלונית נ' פלוני (20.1.2021) (להלן: בע"ם 7670/18 ), שבו נקבע כי הלכת 919/15, כשלעצמה, אינה שינוי נסיבות מהותי המצדיק בחינה מחודשת של גובה דמי המזונות שנקבעו בפסק דין חלוט; וכי הלכה זו אף לא משפיעה על אמת המידה הנוהגת בבחינת שינוי הנסיבות המהותי לגופו.

6.

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובהודעת העדכון מטעם המבקש,

הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות. כידוע , רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה, מקום שבו מתעוררת שאלה עקרונית כללית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים או כאשר הימנעות ממתן רשות ערעור תגרום למבקש עיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982) ; בע"ם 536/20 פלוני נ' פלונית , פסקה 6 (23.2.2020)). המקרה דנן אינו בא בגדרי אמת המידה האמורה. בעיקרם של דברים טוען המבקש כי נוכח הלכת 919/15 לא נדרש להוכיח שינוי נסיבות מהותי לצורך בחינה מחודשת של גובה דמי המזונות. כמפורט לעיל, שאלה זו הוכרעה בבע"ם 7670/18 (ראו גם: בע"ם 8563/20 , פסקאות 14-13 (15.2.2021);

בע"ם 5114/20 פלוני נ' פלונית , פסקאות 11-10 (15.2.2021)). כמו כן, לא מצאתי לקבל את טענת המבקש כי החלטתי בהליך הקודם קבעה כי על בית המשפט לענייני משפחה לבחון את עניינו של המבקש מחדש תוך יישום הלכת 919/15. כל שנקבע בהחלטה האמורה הוא שככל שיסבור המבקש שפסק הדין בבע"ם 919/15 יצדיק עיון מחדש בסוגיית המזונות שנפסקו בהליך הראשון יוכל לפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט לענייני משפחה. זאת, מבלי שהובעה כל עמדה לגופם של דברים. כך עשה המבקש בגדרו של הליך חדש שנפתח על ידו להפחתת המזונות. בית המשפט לענייני משפחה בחן את טענות המבקש לגופן אך לא מצא כי מתקיים שינוי נסיבות מהותי המצדיק התערבות בגובה דמי המזונות שנפסקו. בהינתן כל האמור לעיל, לא מצאתי כי קביעות אלו – אשר בית המשפט המחוזי לא ראה להתערב בהן – מצדיקות מתן רשות לערער. יתר טענות המבקש מופנות לאופן שבו יישם בית המשפט לענייני משפחה את הדין בנסיבות המקרה דנן, ואין בהן כדי להקים עילה למתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" (בע"ם 4575/20 פלוני נ' פלונית , פסקה 9 (19.10.2020); בע"ם 4815/18 פלוני נ' פלונית , פסקה 4 (26.7.2018);

בע"ם 2765/16 פלונית נ' פלוני , פסקה 4 (4.4.2016) ).

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.