בע"מ 853/15 פלוני נ. פלוני

א.

בקשת רשות ערעור מיום 4.2.15 על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת ו' פלאוט ) מיום 22.1.15 ברמ"ש 20736-01-15, בו נדחתה בקשת רשות ערעור מטעם המבקש על החלטת של בית המשפט לענייני משפחה (השופט ב' יזרעאלי ) מיום 1.1.15 בתמ"ש 49774-06-12. ענייננו בבקשה להפחתת מזונות זמניים, העותרת להיות לפה, לאי בהירות בנושא זה וסביביו בהחלטות בתי המשפט למשפחה ובתי המשפט המחוזיים.

ב.

המבקש פנה לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה כי יופחת סכום המזונות הזמניים שנפסק כי עליו לשלמם בעבור ילדיו בהחלטה קודמת אשר לא צורפה לבקשה זו. בית המשפט לענייני משפחה נעתר חלקית לבקשה, במובן זה שקבע שסכום המזונות הזמניים שנפסק למבקש הנוגע לבנו הקטין, בגובה 1,300 ₪, יבוטל, וזאת משמעבר הקטין להתגורר עם המבקש. מנגד, בית המשפט השאיר על כנו את חיוב המבקש במזונות זמניים של בתו הקטינה בגובה 1,300 ₪, משנקבע כי טענתו שהבת נמצאת במשמורת משותפת של בני הזוג לא הוכחה, והדבר עתיד להתברר במסגרת הדיון העיקרי וקביעת שיעור המזונות הסופי. כן נדחתה בקשת המבקש להפחתת תשלום המדור, משנקבע כי לא חל שינוי ממשי המצדיק הפחתת הסכום בשלב ביניים זה, ולכן גם מקומה של טענה זו בדיון העיקרי.

ג.

ערעור המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה. נקבע, כי ככלל אין בית משפט של ערעור מתערב בקביעת שיעור המזונות הזמניים שנקבע על-ידי בית המשפט לענייני משפחה, אלא במקרים חריגים אשר ענייננו אינו בא בגדרם. לגופם של דברים נאמר, כי משלא הוחלט על משמורת משותפת, לא היה מקום להפחית את שיעור המזונות בעניינה של הבת. אשר למדור נפסק, כי אף שעל פני הדברים יתכן שהיה מקום להפחית את דמיו נוכח מעבר הבן לחזקת המבקש, בסופו של יום הסכום הכולל של דמי המדור והמזונות הזמניים סביר, ואינו מצדיק התערבות ערעורית.

ד.

מכאן הבקשה הנוכחית, בה נטען כי בתי המשפט הקודמים שגו בכך שלא נעתרו הן לבקשתו להפסיק את תשלום המזונות הזמניים בגין בתו, והן לבקשתו להפחתת דמי המדור. נטען לעניין זה, כי הקטינה שוהה באופן שוה אצל המבקש ואצל המשיבה, ולכן אף שלא נקבעה משמורת משותפת מבחינה רשמית, די במצב העניינים בפועל על מנת להפחית את סכום המזונות שנקבע. אשר למדור נטען, כי שעה שהבן עבר לחזקת המבקש, אין זה סביר כי דמי המדור, אשר נקבעו מתחילה על בסיס ההנחה כי המשיבה מתגוררת עם הבת והבן יחד, לא יופחת בהתאם. במישור הרחב יותר נטען בפירוט, כי השאלות האמורות חורגות מעניינם הקונקרטי של הצדדים, ומעוררים חשיבות משפטית הנובעת מכך שבתי המשפט לא קבעו הלכה סדורה בתחומים אלה, ואדרבה, ישנה פסיקה במנעד רחב, ומכאן מתבקש דיון בגלגול שלישי.

ה.

לאחר עיון בבקשה ובהחלטות בתי המשפט הקודמים, אין בידי להיעתר לה. כאשר פוסק בית המשפט לענייני משפחה בסוגיית המזונות הזמניים, הוא אינו עורך – מטבע זמניות ההכרעה – בירור מקיף של כלל היבטיה של הסוגיה ואינו נדרש למלוא הראיות הרלבנטיות להחלטה סופית בסוגיה. בנושא זה מעניק בית המשפט, במילותיו של הנשיא שמגר , "מעין עזרה ראשונית עד לבירור התביעה" ( ע"א 342/83

ג'לו גלוזמן

נ' אספירה גלוזמן , פ''ד לח(4) 105, 111 (1984)) . על כן גם ראוי כי נושא זה יידון ויוכרע בהקדם, תוך שהבירור המלא יבוא בפסיקת מזונות הקבע. אין פירוש הדבר כי אין אמות מידה לעניין המזונות הזמניים; מטבען הן קשורות בהכנסות המשלם ובצרכי מקבלי המזונות, הן בממד האוביקטיבי והן בממד פרטני על פי נסיבותיהם. מכל מקום, עסקינן בשלב ביניים, ומכאן גם נגזרת התערבותה המצומצמת והחריגה של ערכאת הערעור בפסיקת המזונות הזמניים, קל וחומר בגלגול שלישי (בע"מ 1326/12 פלוני נ' פלונית , פסקה 5 (2012); בע"מ 1570/14 פלונית נ' פלונית , פסקה ה' (5.6.14)).

ו.

אף לגופם של דברים ועל פניהם, אין נראה כי נפל פגם בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה: אשר למזונות הבת, בית המשפט קבע כי לא הוכח שהבת מחלקת את זמנה באופן שויוני בין המשיבה והמבקש, ומכל מקום ספק אם היה ראוי להפחית את סכום המזונות שנפסק על הצד הנמוך; כך או אחרת, הטענה תתברר בדיון העיקרי. אשר לטענה בדבר המדור, אף שהבן עבר להתגורר עם המבקש, ברי כי הדבר דורש הסתגלות מסוימת מצד המשיבה מבחינת מציאת דירה ההולמת את צרכיה העכשויים, ולכן אין משמעות מעברו של הבן לחזקת המבקש הפחתה אוטומטית של סכום המדור כאן ועתה; וגם טענה זו תתברר, על-סמך הראיות הרלבנטיות, בדיון העיקרי. ושוב, אין תיק זה מתאים להנחיות שיפוטיות נוספות באשר למזונות זמניים מעבר לנזכר מעלה.

ז.

אין בידי איפוא להיעתר לבקשה.