בע"מ 8607/20 פלוני נ. פלוני

1.

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטים ע' רביד , נ' שילה ו- י' בלכר ) מיום 11.11.2020 ב עמ"ש 42980-10-19, במסגרתו נדחה ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (השופט א' שני ), אשר דחה את התנגדותה לצוואתו האחרונה של אביה המנוח מיום 26.3.2017, ונתן צו לקיומה.

2.

בית המשפט לענייני משפחה קבע כי צוואתו האחרונה של המנוח היא צוואה בעדים העומדת בכל הדרישות הצורניות של צוואה לפי הדין, ודחה את טענת המבקשת להשפעה בלתי הוגנת על המצווה. נקבע כי מהעדויות והתצהירים עולה שהמנוח היה עצמאי, בדגש על התקופה שקדמה לעריכת הצוואה, כמעט עד יומו האחרון, וכי ישנו "טעם מבורר" להדרת המבקשת מצוואתו – המבקשת לא יצרה קשר עם אביה ומשפחתו כעשר שנים, ו"גם כשידעה מבני משפחתה כי אביה חולה, או למצער סברה כי המנוח חולה עד כדי תלותו בבני משפחתו, לא מצאה היא לנכון לחדש את הקשר בערוב ימיו האחרונים או ליתן לו לנוח על משכבו בשלום".

3.

בית המשפט המחוזי דחה כאמור את ערעורה של המבקשת, ולא מצא להתערב בממצאיו העובדתיים של בית המשפט לענייני משפחה. מעבר לכך, נקבע כי גם לגופם של דברים אין כל מקום להתערבות. כך למשל, בנוגע לטענה להשפעה בלתי הוגנת, נקבע כי "קשה להלום טענה כזו ממי שמרצונה הטוב ניתקה קשר עם המנוח למעלה מעשר שנים, ולכן איננה יכולה להעיד ממקור ראשון על השפעה בלתי הוגנת ואפילו על נסיבות עובדתיות המביאות לחשש להשפעה כזו". כמו כן, צוין כי המשיבים חיו בערים אחרות, עסוקים בעבודתם ובגידול ילדיהם, כך ש"לא היה באפשרותם 'לבודד' את המנוח, ומנגד המערערת [המבקשת] יכלה בכל עת ליצור עמו קשר". לצד זאת, הוזכר כי המנוח היה נהג מונית ונהג במוניתו גם חודש לאחר שערך את הצוואה, "פעילות המצביעה, על פניה, על עצמאות והיעדר תלות".

4.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה החלטתי, בתוקף סמכותי לפי סעיף 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כי יש לדחות את הבקשה, וזאת לאחר שמצאתי כי הקביעות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי אינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים וכי מתן רשות ערעור אינו דרוש כדי למנוע עיוות דין.

המבקשת תישא בהוצאות בסך 2,000 ₪ לטובת אוצר המדינה.