פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"מ
861/21
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
המבקשת:
פלונית
נ ג ד
המשיבים:
1. האפוטרופוס הכללי
2. פלוני
3. אברהם באטוס
בקשה לרשות ערעור
על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת
נ' גרוסמן
) בעמ"ש 16040-01-20 מיום 6.1.2021
בשם המבקשת:
עו"ד איתמר כהן;
עו"ד אמיר פרליס
החלטה
1.
בקשה לרשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת נ' גרוסמן ) בעמ"ש 16040-01-20 מיום 6.1.2021, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת לסילוק על הסף של ערעור שהגישו משיבים 3-2 (להלן: המשיבה ו- המשיב , וביחד: המשיבים ) על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (השופט י' שקד ) בת"ע 42454-05-19 מיום 3.10.2019.
2.
בית המשפט לענייני משפחה דחה את התנגדות המשיבה לבקשת המבקשת - אשתו השלישית של אבי המשיבה - למתן צו ירושה אחר אשתו השניה של האב. זאת, מאחר שהמשיבה לא השיבה לבקשת המבקשת לסילוק ההתנגדות על הסף ואף לא התייצבה לדיון שנקבע. בתוך כך, נתן בית המשפט למבקשת את צו הירושה אותו ביקשה.
3.
בית המשפט המחוזי דחה כאמור את בקשת המבקשת לסילוק על הסף של הערעור שהגישו המשיבים באיחור, בקובעו כי הגם שהתנהלותם הפרוצדורלית לא הייתה מיטבית, כתוצאה ממצבה הרפואי הבעייתי של המשיבה הזקוקה לאפוטרופוס, והתנהלות לא נכונה מצד המשיב שהגיש בקשות רבות בכתב יד ובצורה מבולבלת ולא ברורה - הרי שכעת המשיבה מיוצגת ומציגה לראשונה "משנה סדורה", ולפיכך אין לחסום בפניה את שערי בית המשפט. בית המשפט הדגיש את עליונותה של זכות הגישה לערכאות ואת מטרתם העיקרית של בתי המשפט לעשיית דין צדק, ומצא כי אין לחסום גישה זו "במקרה מיוחד זה... מטעמים פרוצדוראליים גרידא". בית המשפט דחה את טענת המבקשת לפיה מתן אפשרות לערער פוגע בציפיותיה לקיום פסק הדין, בקובעו כי המבקשת צפתה את התנגדות המשיבים לנוכח השגתו האינטנסיבית של המשיב על פסק הדין שניתן; ואף דחה את טענותיה לשינוי מצבה לרעה בשל מכירת הדירה ממנה פונו המשיבים לצדדים שלישיים, שכן "פינוי ומכר דירה הן עסקאות כלכליות שניתן לבטאן בכסף אם וכאשר יתהפך וישתנה פסק הדין". לבסוף נקבע כי אין מקום לחייב את המשיבים בהוצאות כתנאי להגשת הערעור באיחור, שכן הדבר עלול לחסום את שערי בית המשפט בפניהם.
4.
לאחר עיון
בבקשה
ובנספחיה החלטתי, בתוקף סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, לדחות את הבקשה לרשות ערעור, וזאת לאחר שמצאתי
כי
החלטתו של בית המשפט המחוזי
לא
מעוררת כל שאלה משפטית
עקרונית
החורגת
מעניינם
של
הצדדים, וכי מתן רשות
ערעור
אינו
דרוש
כדי
למנוע עיוות
דין.
טענותיה של המבקשת לגופו של ענין, וכן טענות ההסתמכות, שמורות לה בדיון בערעור לגופו.
5.
הבקשה למתן רשות ערעור נדחית אפוא. לפנים משורת הדין, לא אעשה צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"ה בניסן התשפ"א (7.4.2021).
ש ו פ ט