בע"מ 8691-23 בע"מ 8691-23

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים (השופטים ת' בזק-רפפורט, ס"נ, ש' רנר וא' סלע), אשר ניתן ביום 29.9.2023 בעמ"ש 43136-06-23, במסגרתו התקבל ברובו ערעור המשיבה על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ירושלים (השופט הבכיר א' כץ), אשר ניתן ביום 6.5.2023 בתלה"מ 19396-11-20 ובתמ"ש 2965-02-21.

2.במסגרת פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, התקבלה חלקית תובענת המבקש לקבלת דמי שימוש ראויים עבור מגורי המשיבה בנכס (להלן: הנכס) בו התגורר עמה במשותף עד לגירושיהם, כך שהמשיבה חויבה לשלם למבקש דמי שימוש חודשיים בגין התקופה שבין 16.2.2018 לבין מועד פינוי הנכס בחודש דצמבר 2020 (תלה"מ 19396-11-20). בנוסף לכך, חויבה המשיבה לשפות את המבקש בגין הוצאותיו הקשורות לנכס בעבור תקופה זו. כמו כן, נדחתה תובענת המשיבה להגדלת מזונות בתם הקטינה של בעלי הדין (להלן: הבת והמזונות, לפי העניין) – בשל הוצאות מדור בגין תשלום דמי שכירות, לימודי הבת בבית הספר והשתתפותה בחוג פסנתר (תמ"ש 2965-02-21). במסגרת פסק דינו, קיבל בית המשפט המחוזי את ערעורה של המשיבה: ביטל את דמי השימוש החודשיים, העלה את שיעור המזונות והפחית את חיוב המשיבה בגין ההוצאות הקשורות לנכס.

3.דין הבקשה להידחות אף מבלי לקבל תשובה.

4.מדובר בבקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" אשר באה בגדרה של תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנה 148א). ההכרעות קמא נטועות בעובדותיו הפרטיקולריות של המקרה ואינן מעוררות שום שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי". כמו כן, אני סבור כי מתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי איננו דרוש כדי למנוע עיוות דין. הטענות שמעלה המבקש נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי הן טענות ערעוריות מובהקות, שאינן ראויות להישמע "בגלגול שלישי".

5.אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה שלפניי מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי.

6.משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.