בע"מ 8740/20 פלוני נ. פלוני

1.

המבקש והמשיבה 1 נישאו בשנת 2015 ובשנת 2016 נולדה לשניים בת (להלן: הקטינה ). היחסים בין השניים עלו על שרטון ובשנת 2017 הם התגרשו וניתן תוקף של פסק דין להסכמות ביניהם, ובכלל זאת בנוגע למשמורת על הקטינה. בהסכם נקבע כי "המשמורת תהא לאם" ונקבעו במסגרתו גם זמני השהות של הקטינה עם המבקש. ביום 6.5.2019 הגיש המבקש תביעה חדשה שבגדרה עתר, בין היתר, להעברת המשמורת על הקטינה לידיו ולמינוי מומחה חלף רשויות הרווחה. בהמשך לכך, מינה בית המשפט לענייני משפחה מכון פרטי (להלן: המכון ) על מנת לבחון את מסוגלותם ההורית של הצדדים וליתן התייחסות והמלצה בכל הנוגע להסדרי השהות. ביום 10.7.2019 הורה בית המשפט (בהחלטה שניתנה בגדרי הליך אחר שנוהל בין הצדדים) כי המפגשים בין המבקש לקטינה יערכו במרכז קשר בלבד, וזאת בעקבות המלצת ועדת תסקירים במנהל הרווחה העירוני. המבקש התנגד לכך שהפגישות יערכו במרכז קשר, ולאורך ההליך, בשים לב בין היתר להמלצות המכון, שונו והורחבו הסדרי השהות של המבקש עם הקטינה (תחילה, נערכו המפגשים במכון, ובהמשך נערכו ללא פיקוח). ביום 24.8.2020 הוגש לבית המשפט לענייני משפחה עדכון נוסף מטעם המכון ובו הומלץ על הרחבת זמני השהות של הקטינה עם המבקש, ובכלל זאת שיכללו גם לינה. האפוטרופא לדין שמונתה לקטינה (להלן: האפוטרופא ) הביעה עמדתה כי יש לקבל את עמדת המכון, אך המליצה כי הרחבת זמני השהות תעשה עם התחייבות מצד המבקש שיגיע לטיפול פרטני. ביום 16.9.2020 אימץ בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (כב' השופטת מ' פולוס ) את עמדת האפוטרופא. בית המשפט ציין כי נתן בעבר מספר החלטות שלפיהן היה על המשיב לעדכן בדבר השתלבותו בהליך טיפולי – ואין מקום לסטות מהן. בנסיבות אלו, נקבע כי לאחר שהמבקש ישתתף בשלושה מפגשי טיפול, ויתחייב להמשך טיפול בהתאם להנחיית הגורם המטפל, בית המשפט יחליט בעניין הרחבת זמני השהות כך שיכללו גם לינה. לצד האמור, הורה בית המשפט על הרחבת זמני השהות באופן חלקי כבר בשלב זה.

2.

על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות לערער וביום 19.11.2020 דחה בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ו' פלאוט ) את הבקשה , בציינו כי מדובר בהחלטת ביניים אשר ערכאת הערעור לא תיטה להתערב בה. בית המשפט הוסיף כי הדיונים בעניינם של הצדדים מתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה במשך זמן רב, וכי לבית המשפט היכרות טובה עמם. בית המשפט המחוזי עמד על כך שבחוות דעת שונות שהוגשו בתיק הומלץ שהמבקש ישתתף בטיפול פרטני, והוסיף שסירובו של המבקש לקבל טיפול מעורר "תמיהה ואף דאגה". הודגש כי מצופה שהמבקש ישתף פעולה עם הגורמים המטפלים שעמדתם היא כי הוא זקוק לטיפול – עבורו ולטובת הקטינה. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי המבקש לא הגיש בקשות רשות לערער על החלטות רבות קודמות שחייבו אותו לקבל טיפול, ואף מטעם זה אין מקום להתערב בהחלטה, אשר חוזרת למעשה על החלטות קודמות.

3.

מכאן הבקשה שלפניי, שבגדרה טוען המבקש, בעיקרם של דברים, כי שגה בית המשפט לענייני משפחה כשהתנה את הרחבת זמני השהות בקבלת טיפול מצד המבקש. לדברי המבקש, מחוות הדעת השונות שהוגשו בהליך לא עולה הכרח בקבלת טיפול מצדו, והתניית הרחבת זמני השהות פוגעת בזכויותיו ולא משרתת את טובת הקטינה. עוד טוען המבקש כי נגרם לו עיוות דין חמור בכך שנמנעה ממנו זכותו להעלות טענותיו לפני ערכאת הערעור ובכך שהחלטת בית המשפט המחוזי לדבריו אינה מנומקת כדבעי. לצד בקשת הרשות לערער הגיש המבקש גם בקשה לצירוף מסמך – תשובת המכון לשאלות הבהרה שהעביר המבקש. לשיטת המבקש, מהמסמך עולה כי טובת הקטינה היא הרחבת זמני השהות עם המבקש, ללא קשר להליך טיפול שיעבור המבקש.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה, באתי לכלל מסקנה שדינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה, במקרים שבהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית כללית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים או כאשר הימנעות ממתן רשות לערער תגרום למבקש עיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982); בע"ם 8545/20 פלונית נ' פלוני , פסקה 6

(21.12.2020) ). אמת מידה מצמצמת זו חלה ביתר שאת בבקשת רשות לערער שנסבה על החלטת ביניים של הערכאה הדיונית, שהערעור עליה ב"גלגול שני" אף הוא ברשות (בע"ם 5703/20 פלוני נ' פלונית , פסקה 4

(9.12.2020) ). הבקשה דנן אינה עומדת באמת המידה האמורה. טענות המבקש מופנות להחלטת בית המשפט לענייני משפחה שלפיה הרחבת זמני השהות של המבקש עם הקטינה תיעשה לאחר שיתחיל בהליך טיפולי. ברקע להחלטה זו – החלטות קודמות שהורו למבקש לעדכן בדבר התחלת טיפול עבורו (ראו, למשל, החלטות מימים 20.2.2020 ו-1.6.2020). קביעת בית המשפט לענייני משפחה נטועה אפוא בדל"ת אמותיו של המקרה הפרטני והיא מבוססת, בין היתר, על הדו"חות השונים שהוגשו בעניינם של הצדדים ועל עמדת האפוטרופא שמונתה לקטינה. בית המשפט המחוזי נדרש אף הוא לטענות המבקש, ובכלל זאת גם שמע את טענותיו בעל פה, אך לא מצא שיש בהן כדי לשנות מהחלטת בית המשפט לענייני משפחה. עוד יודגש כי ההחלטה נושא ההליך דנן, חרף ניסיון המבקש לטעון אחרת, אינה מכריעה באופן סופי בזכויות הצדדים (ראו והשוו: בע"ם 1835/18 פלונית נ' פלונית , פסקה 4 (6.3.2018)). בנסיבות אלו אף לא מצאתי כי נגרם למבקש עיוות דין המצדיק מתן רשות לערער. אשר לבקשה לצירוף מסמך, לא ראיתי להיעתר לה משמסמך זה לא עמד לפני בית המשפט לענייני משפחה בקבלת ההחלטה נושא הבקשה דנן.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.