בע"מ 8741/17 פלוני נ. פלוני

1.

מקורה של הבקשה שלפני בפסק דין של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (השופטת ע' קצב-קרן ) בגדרו נעתר בית המשפט לבקשת המבקש להורות על שינוי בחלוקת זמני השהייה של שלושת ילדי בני הזוג עם כל אחד מהצדדים.

2.

בתמצית יצוין, כי בשנת 2011 עיגנו הצדדים את הסכמותיהם בנוגע לחלוקת זמני השהייה עם הילדים בהסכם פרידה שקיבל את אישורו של בית המשפט. בהסכם נקבע, כי הילדים יהיו ככלל במשמורת ובהחזקת המשיבה, וישהו עם המבקש יומיים בשבוע (כולל לינה) ובכל סופ"ש שני, כאשר בסופ"ש אחד ישהו הילדים עם המבקש עד מוצ"ש ואילו בסופ"ש השני ישהו עמו עד יום ראשון. כן נקבעה חלוקה ברורה ושוויונית לגבי זמני שהייה בחגים, ולגבי חודשי הקיץ (החופש הגדול) נקבע כי כל אחד מהצדדים יהיה רשאי לקחת את הילדים לשבוע חופש ביולי ולשבוע נוסף באוגוסט, לאחר תיאום מראש.

3.

עתירתו של המבקש לשנות את זמני השהייה כך שבכל סופ"ש שבו שוהים הילדים עמו יישארו הילדים ללון עד יום ראשון ולא יחזרו למשיבה במוצ"ש - כשהמשמעות המעשית היא לילה נוסף בחודש - וכן לחלוקה שוויונית בזמני השהייה בחגים ובחופשות, התקבלה. בית המשפט התרשם מחוות דעת של עו"ס לענין סדרי דין (פקידת סעד) שהמליצה על השינוי האמור ומנגד מחוות דעתו של מומחה בתחום הפסיכולוגיה הקלינית וההתפתחותית שמינה בית המשפט שהמליץ אחרת. בשקלול חוות הדעת ונתונים אחרים החליט בית המשפט להיעתר לשינוי המבוקש. המשמעות האופרטיבית של פסק הדין הייתה כי הילדים ישהו לילה נוסף בחודש (בין מוצ"ש לראשון) עם המבקש, וכי במהלך החופשות - להבדיל מהחגים (ולכן נראה כי הכוונה היא לחופש הגדול בלבד) - ישהו הילדים עם כל אחד מההורים מחצית מהחופשה.

4.

ערעור שהגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי התקבל. בית המשפט (בדעת רוב השופטים ס' ג'יוסי ו- א' אלון ) פסק כי לא היה מקום לשנות מן ההסכמות אליהם הגיעו הצדדים אך בשנת 2011. נקבע כי מאז כריתת הסכם הפרידה בין הצדדים לא חל שינוי נסיבות מהותי המצדיק סטייה מההסכם; כי השיקול בדבר טובת הילדים מוביל דווקא למסקנה כי לא היה מקום להיעתר לשינוי בחלוקת זמני השהייה; וכי לא היה מקום לסטות מהמלצתו של המומחה שמינה בית המשפט, וזאת גם בהינתן שהעו"ס לענין סדרי דין המליצה על השינוי משום שמדובר בשינוי מינורי שאין בו לדעתה כדי להוסיף לשיקול בדבר טובת הילד או לגרוע ממנו. דעת המיעוט (השופט ח' שרעבי ) סברה כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה.

5.

לאחר מתן פסק הדין הגישה המשיבה בקשה לתיקון טעות. לטענתה בחוות דעתו של השופט ג'ויסי נפלה טעות שכן נקבע כי קביעת בית המשפט לענייני משפחה לענין הסדרי שהייה שווים במהלך "החופשות" תיוותר על כנה. נטען כי תחת זאת היה צריך להיכתב כי קביעת בית המשפט לענייני משפחה לענין הסדרי שהייה שווים במהלך "החגים" תיוותר על כנה, והמשמעות היא כי לא יבוצע כל שינוי בהסדרי השהייה כפי שהוסכמו בין הצדדים ועוגנו בהסכם הפרידה. בית המשפט קיבל את הטענה וקבע בהחלטה מיום 3.10.2017 כי הדבר תואם את רוח חוות הדעת של השופט ג'יוסי ואת התוצאה המסכמת שנכתבה בסוף פסק הדין.

6.

על פסק הדין וההחלטה הנ"ל הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור. בגדרי הבקשה נטען כי היא מעוררת שאלות משפטיות וציבוריות חשובות וכי בנוסף נגרם למבקש עיוות דין חמור. בין יתר הנימוקים נטען כי על בית המשפט לקבוע מנגנון ברור לגבי חלוקת זמני השהייה של ילדים עם הוריהם; כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי עומד בסתירה לפסק הדין בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (19.7.2017) (פסק הדין עסק בשאלת נטל מזונות הילדים בין הורים המקיימים משמורת פיזית משותפת); וכי בהינתן שהשינוי המבוקש בחלוקת זמני השהייה היה מינורי לא היה מקום להצביע על שינוי נסיבות משמעותי כפי שקבע בית המשפט המחוזי, ולצורך כך די היה בחלוף הזמן ובהתבגרותם של הילדים. לגבי תיקון הטעות בהחלטה מיום 3.10.2017 נטען כי לא היה מקום להיעתר לבקשת המשיבה, וכי סוגיית החופשות כלל לא נדונה במהלך הדיון בערעור.

7.

לאחר העיון לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן ככלל כאשר מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, או כאשר נראה שלמבקש נגרם עיוות דין חמור. בענייננו, חרף הנטען בבקשה, לא מתעוררת כל שאלה עקרונית, שכן השאלה בדבר חלוקת זמני שהייה של ילדים עם הוריהם היא שאלה שיש להכריע בה על פי נסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה מקרה. בנוסף, איני סבור כי למבקש נגרם עיוות דין כלשהו, לא כל שכן עיוות דין חמור. החלטת בית המשפט לתקן את טעות הקולמוס שנפלה בחוות דעתו של השופט ג'יוסי אכן עולה בקנה אחד עם רוח הדברים שנאמרו בחוות דעתו ועם התוצאה המסכמת והמחייבת שנכתבה בסופו של פסק הדין. מכלל האמור, דין הבקשה להידחות.

8.

כאמור, בקשת רשות הערעור נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה בצדה. המבקש יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 3,000 ₪.