בע"מ 8743/20 פלוני נ. היועמ"ש - משרד הרווחה

1.

למבקשת (להלן גם: האם ) בת ילידת שנת 2013 ובן יליד שנת 2017 (להלן בהתאמה: הקטינה ו הקטין ; וביחד: הקטינים ). כעולה מן החומר שלפניי, מאז הולדתה אביה של הקטינה לא קיים קשר עמה ובשנת 2018 חתם על "כתב הסכמת הורה למסירת ילדו לאימוץ" כלפיה. כך גם בין הקטין לבין אביו לא התקיים קשר, והאחרון לא התייצב לדיונים שהתקיימו בעניין הכרזה על הקטין בר אימוץ בבית המשפט, שיתוארו להלן. ביום 13.2.2018 עתר המשיב, היועץ המשפטי לממשלה (להלן גם: היועץ ), לבית המשפט לענייני משפחה להכריז על הקטינים כבני אימוץ כלפי הוריהם. בהתייחס לקטינה התבקש בית המשפט להורות על צמצום תוצאות האימוץ כלפי האם, ולגבי הקטין, ביקש היועץ להותיר סוגיה זו לבחינה בהמשך ההליך. בית המשפט לענייני משפחה מינה את "מכון שלם" כמומחה לבחינת המסוגלות ההורית של האם ואפשרות צמצום תוצאות האימוץ (להלן: המומחה ). בגדרי ההליך הוארכו בהסכמה צווי ההוצאה ממשמורת שניתנו בעניינם של הקטינים עד להכרעה בעתירה, ונקבע כי מפגשי הקטינים עם האם במרכז הקשר יימשכו כסדרם. בחוות הדעת שהוגשה מטעם המומחה בהמשך לאמור, הומלץ להכריז על הקטינים כבני אימוץ, לצד צמצום תוצאות האימוץ, כך שייערכו 4 מפגשים בשנה בין האם ובין שני הקטינים יחד.

2.

ביום 2.9.2020 הורה בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (כב' השופט י' אליהו ) כי הקטינים יוכרזו בני אימוץ. נקבע כי אין צורך להידרש למסוגלותו ההורית של אבי הקטינה, שנוכח הסכמתו לאימוץ העתירה כלפיו התייתרה; וכי ביחס לאבי הקטין מתקיימות עילות האימוץ הקבועות בסעיפים 13(א)(4), 13(א)(5) ו-13(א)(7) לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981 (להלן: החוק ). אשר לאם נקבע כי מתקיימת בעניינה עילת האימוץ הקבועה בסעיף 13(א)(7) לחוק, בעניין מסוגלותה ההורית לדאוג לקטינים והסיכוי כי זו תשתנה בעתיד הנראה לעין. מסקנה אחרונה זו התבססה על חוות דעת המומחה (שנסמכה על אבחונים פסיכודיאגנוסטיים שנערכו לאם ולקטינים, בדיקת אינטראקציה בין האם לקטינים, וראיונות עם ההורים האומנים), עדויות הגורמים הטיפוליים המקצועיים שהיו מעורבים בעניינם של הקטינים והמבקשת, ועדות הוריה. בית המשפט עמד על כך שאין חולק על אהבתה העזה של האם לקטינים ורצונה האמיתי לגדלם. בצד האמור נקבע כי מן החומרים שהוצגו התגבשה מסקנה ברורה וחד משמעית שלפיה יש להיעתר למבוקש, נוכח היעדר מסוגלותה ההורית של האם ובשל חוסר יכולת לגשר על הפער העצום בין רצונה לבין יכולתה לדאוג לצרכי הקטינים כראוי. בכלל זאת נמצא כי האם מאופיינת בתפקוד קוגניטיבי ורגשי נמוך מהממוצע וכי לא עומדים לרשותה המשאבים להתמודד עם האחריות ההורית. לאחר סקירה מפורטת של המערכת המשפחתית במקרה דנן, קבע בית המשפט כי האם תלויה באופן מלא בהוריה, שמאובחנים כבעלי מוגבלות שכלית ומוכרים לשירותי הרווחה על רקע מצוקה וקשיים תפקודיים; כי המגורים אצלם כרוכים בסביבה אלימה (בעיקר מצד אבי המבקשת) שאינה מתאימה לגידול הקטינים; וכי המבקשת סרה למרותם של הוריה (אביה בעיקר) באופן מוחלט גם כשמדובר בהתנהלות המנוגדת לטובת הקטינים. עוד צוין כי גם בתקופה שבה הקטינה והאם לא התגוררו אצל הוריה, הקטינה נחשפה לאלימות מצד אב הקטין (עמו התגוררו באותה העת) במשך תקופה ממושכת; כי האם לא דיווחה על הדברים בזמן אמת והסתירה אותם מגורמי הטיפול; וכי היא המשיכה להתגורר עם אבי הקטין גם אצל הוריה, חרף האלימות שהפעיל כלפי הקטינה.

על רקע טעמים אלה ואחרים נמצא שהאם נעדרת יכולות הוריות נדרשות, כי אין ביכולתה לספק לקטינים את צרכיהם הרגשיים וההתפתחותיים ולהגן על שלומם הפיזי והנפשי, וכי אין סיכוי שמצב זה ישתנה בעתיד הנראה לעין. עוד נמצא, בהמשך למסקנות חוות דעת המומחה ועמדות גורמי הרווחה הרלוונטיים, כי טובת הקטינים תומכת אף היא בהכרזה עליהם כבני אימוץ וזאת על פני המשך החזקתם בהסדר זמני של אומנה. בצד האמור, לאור מסירותה של האם לקטינים והתמדתה במפגשים עמם, שנערכים מדי שבוע במשך למעלה משלוש שנים, יחד עם שקילת טובתם של הקטינים והצורך לשמור על יציבות בחייהם, ראה בית המשפט להורות על צמצום תוצאות האימוץ ולהורות על קיום 6 מפגשים שנתיים של האם, הסבתא והקטינים. עוד נקבע כי ככל שתהיה סיבה לכך יוכל בית המשפט לדון מחדש בשינוי תדירות המפגשים, לאחר קבלת עמדות הצדדים הרלוונטיים ובהתאם לדין.

3.

ערעור שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיא ש' שוחט , והשופטים ע' רביד ו נ' שילה ) נדחה ביום 30.11.2020 בגדרי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בית המשפט ציין כי אמנם אין זה נפוץ לדחות ערעור בענייני אימוץ לפי תקנה זו, אולם במקרה דנן – לאחר שקילת טענות הצדדים בכתב ובעל פה ונוכח רמת הפירוט וההנמקה של פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה – יש לעשות כן. בצד האמור נרשמה הצהרת היועץ כי יישומו של פסק הדין בכל הנוגע למפגשים בין האם לבין הקטינים ייעשה בהדרגה.

4.

מכאן הבקשה שלפניי, בגדרה טוענת האם, בעיקרם של דברים, לכשלים בהתנהלותם של גורמי הרווחה והסיוע המשפטי המעורבים בהליך, שלא סייעו לה להשיב את הקטינים לחזקתה, וכי לא הוכח שאינה יכולה לדאוג לקטינים כנדרש בחוק. המבקשת טוענת כי לאחרונה היא מקבלת טיפול מקצועי והחלה לעבוד בעבודה סדירה, ויש בכך, לצד הדיווחים הרבים על הקשר החם והאוהב בינה לבין הקטינים, כדי להעיד על אופק שיקומי מובהק ועל מסוגלותה לגדל את ילדיה.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. בית משפט זה עמד לא אחת כך ש"המָאטֶריה הרגישה של יחסי הורים וילדים מחייבת מעט גמישות מחשבתית ופרוצדוראלית כאשר נבחנת בקשת רשות ערעור ב'גלגול שלישי'" (בע"ם 3039/12 פלונית נ' משרד הרווחה , פסקה 5 (19.4.2012)). ברם, בכך אין כדי להביא למצב שבו הרשות לערער ניתנת באורח "אוטומטי" (בע"ם 223/20 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה 8 (10.2.2020); בע"ם 7/20 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה 5 (5.1.2020) (להלן: בע"ם 7/20 )). המקרה דנן אינו בא בגדרי אמת המידה האמורה, גם בהינתן הקושי האנושי הרב העולה מהכתובים. פסק הדין בבקשת היועץ להכריז על הקטינים בני אימוץ ניתן לאחר שבית המשפט לענייני משפחה קיים 11 דיונים בתיק, בהם נבחנו לעומק דיווחים ועדויות רבים בעניינה של המבקשת והקטינים מצד מגוון גורמי מקצוע וביחס לתקופות זמן שונות (ובהן חוות דעת המומחה והאבחונים שנכללו בה; דיווח המעון הרב תכליתי בו שהתה הקטינה; דיווח העובדת הסוציאלית שאחראית על מרכז הקשר; ודיווחי מנחת תכנית "מימ"ד", שכוללת מפגשים שבועיים בהם ניתנת להורים הדרכה, ליווי וטיפול דיאדי לפני ובמהלך מפגש עם ילדיהם, ושבה השתתפה המבקשת במשך כשנה). לאחר ניתוח מפורט וסדור של הממצאים האמורים ולאחר שנדרש לטענות המבקשת לגביהם, הגיע בית המשפט לענייני משפחה למסקנה כי קמה בעניינם של הקטינים עילת אימוץ וכי טובתם מחייבת העדפה של מתכונת זו על פני הסדר אומנה זמני. זאת ועוד, כמפורט לעיל, בית המשפט לענייני משפחה הורה בענייננו על "אימוץ פתוח", באופן המאפשר שימור הקשר בין הקטינים המאומצים לבין אמם הביולוגית, כחריג למודל האימוץ הקבוע בדין הישראלי (ראו בע"ם 7/20, פסקה 5; בע"ם 2795/18 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה 2 (10.5.2018); בע"ם 5807/10 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה

8 (26.9.2010); בע"ם 3640/06 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה ז(4) (21.6.2006)). בכך יש ללמד כי לצד קביעותיו בדבר העדר מסוגלות הורית של המבקשת, בית המשפט נתן משקל לא מבוטל לאהבתה ולמסירותה לקטינים, ולעמדות המקצועיות שהוצגו לפניו, שלפיהן מתכונת זו של אימוץ עולה בקנה אחד עם טובתם (ובהקשר זה אף נקבע כי תדירות המפגשים האמורים תהא גדולה מזו שהוצעה בהמלצות הגורמים המקצועיים, למצער בשלב זה). בהינתן המכלול האמור, עם כל ההבנה למצבה של המבקשת, איני סבור כי הונחה עילה להיעתר לבקשתה.

הבקשה נדחית אפוא. אין צו להוצאות.