בע"מ 8750-22 בע"מ 8750-22

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטים ו' פלאוט, ס"נ, א' סתיו וצ' גרדשטיין פפקין) (להלן: בית המשפט המחוזי), אשר ניתן ביום 1.12.2022 בעמ"ש 69758-03-22, במסגרתו התקבל ערעורה של המשיבה על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה פתח תקוה (השופט ב' יזרעאלי) (להלן: בית המשפט לענייני משפחה), אשר ניתן ביום 1.3.2022 בתמ"ש 56921-01-21, בתלה"מ 71340-11-21 ובתלה"מ 37310-02-21. פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ניתן על דרך הפשרה, בהסכמת בעלי הדין, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ובו הוחלט על הוראות הסכם הממון שיחול על בעלי הדין אשר עומדים בפני הליך גירושין. בית המשפט המחוזי ביטל את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, והחזיר אליו את הדיון על מנת שידון בהליך מבראשית.

2.דין הבקשה להידחות אף מבלי לקבל תשובה.

3.מדובר בבקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" אשר באה בגדרה של תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנה 148א).

4.לאחר שבחן בית המשפט המחוזי את נסיבות המקרה, על בסיס הראיות שהונחו לפניו, לרבות פרוטוקול הדיון, מצא הוא כי בית המשפט לענייני משפחה לא בחן כראוי האם הסכם הממון נקבע על יסוד הסכמה חופשית של בעלי הדין, אשר הבינו את הוראות ההסכם במלואן, על כל המשתמע מכך – דרישה אשר מעוגנת בסעיף 2 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973. קביעה זו נטועה בעובדותיו הפרטיקולריות של המקרה ואינה מעוררת שום שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי". כמו כן, אני סבור כי מתן רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי איננו דרוש כדי למנוע עיוות דין.

5.אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה שלפניי מכוח סמכותי לפי תקנה 148א. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.