בע"מ 877/11 פלוני נ. פלוני

1.

מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בנצרת (כבוד סגן הנשיא השופט יצחק כהן והשופטים: נ' מוניץ וש' אטרש ) בעמ"ש 8-10, במסגרתו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בנצרת (כב' השופט

ס ' ג'יוסי ) בת"ע 1501-06 אשר דחה את תביעתו לביטול צו קיום צוואה שלטענתו מזויפת.

המבקש והמשיבים הם אחים. צו קיום הצוואה ניתן ביום 14.11.2005. המבקש הגיש בקשה לביטולו ביום 29.5.2006. בית משפט לענייני משפחה דחה את טענותיו של המבקש באשר לזיוף או להשפעה בלתי הוגנת על ידי המשיבים. זאת, בהסתמך על התרשמותו מעדויות הצדדים ועדי קיום הצוואה. בית המשפט לענייני משפחה דחה את מסקנות חוות הדעת הגרפולוגית שהציג המבקש וקבע שאין בה להרים את נטל ההוכחה המוטל על התובע לזיוף. אל מול זאת, קבע בית המשפט כי "הובאו ראיות למכביר", לפיהן מערכת היחסים ששררה בין המבקש לאביו המנוח הייתה "כה עכורה עד כדי שהמנוח הגיש נגד בן זה תביעה בבית המשפט המחוזי בנצרת" בסמוך לעריכת הצוואה. בית המשפט לענייני משפחה נחשף לפרוטוקולים של אותם דיונים וקבע כי אמירותיו של המנוח מסירות "כל ספק באשר לסוגיה זו, ויחסו הלא אוהד, בלשון המעטה, של המנוח כלפי בנו התובע". על פסק דין זה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי.

בפסק דינו, דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש בנימוק שהמבקש מלין על טענות עובדתיות הנסמכות על התרשמותו של בית המשפט לענייני משפחה מהעדים שהעידו לפניו ואילו עדויות המשיבים ועדי הקיום היו מהימנות עליו; טענותיו של המבקש נגד האותנטיות של המסמך הינן בגדר הרחבת חזית; בחינת נסיבות עריכת הצוואה מלמדת כי מערכת היחסים ששררה בין המנוח למבקש הצדיקה את הדרתו ונישולו מהצוואה אותה עת. זאת, בניגוד לגרסתו של המבקש שנתבררה כלא נכונה ומנוגדת לרצון המצווה.

2.

בבקשה שלפניי טוען המבקש, כי שגה בית המשפט המחוזי עת דחה את טענתו לפיה אין המדובר במסמך מקורי וכי חתימה אחת מבין שתי החתימות המתנוססות על הצוואה היא מזויפת.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות, הגעתי למסקנה, כי דין הבקשה להדחות. שתי ערכאות דנו בשאלת הזיוף לגופה ודחו את טרונייתו של המבקש. קביעות אלה קביעות עובדתיות המה. בית המשפט המחוזי בחן את טענותיו של המבקש אחת לאחת ולא מצא בהן ממש. כך גם נהג בית המשפט לענייני משפחה. חוות הדעת הגרפולוגית שהמציא המבקש לא היה בכוחה לסייע משנקבע כי לא ניתן להכריע אם מדובר בזיוף חתימתו של המנוח. בכך לא הצליח המבקש להוכיח ברמה הנדרשת במשפט האזרחי כי חתימתו של המנוח זויפה. המבקש לא הציג כל ראיה שיש בה לתמוך בגרסתו שאין המדובר בחתימתו של המנוח למרות שהייתה בידו האפשרות לעשות כן. כך למשל, להשיג חתימות של המנוח במקומות אחרים או לצרכים שונים. התנהגות כגון דא, בהעדר הסבר אמין וסביר פועלת לחובתו של הנוקט בה. הדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט היא בעלת משמעות ראייתית וניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הגשת ראיה. לכך יש להוסיף, שבית המשפט לא מחויב לאמץ חוות דעתו של מומחה אלא מתפקידו לבדוק אותה, וכך עשה. בית המשפט לענייני משפחה בחן כדבעי את עדויות הצדדים, לרבות של עדים ניטרליים בדמות עדי הקיום וקבע את אשר קבע על סמך התרשמותו. עסקינן בממצאי מהימנות בהן לא תיטה ערכאת הערעור להתערב. בירור נסיבות כתיבת הצוואה הוביל לקביעת ממצאים עובדתיים לחובתו של המבקש.

4.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. בהעדר תגובה, אין צו להוצאות.