בע"מ 8786-23 בע"מ 8786-23

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 9.11.2023 (עמ"ש 52683-09-23, סגן הנשיאה א' ואגו, השופט ג' גדעון והשופטת ג' לוין). בית המשפט המחוזי דחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע מיום 25.6.2023 (ת"ע 45715-01-21, השופטת ש' כ"ץ).

2.מקורה של הבקשה שבפני בסכסוך שנסב על ירושת אמם של המבקש, המשיב 1 (להלן: המשיב) ושמונת אחיהם הנוספים (להלן: המנוחה). המנוחה נפטרה ביום 10.2.2014. ארבע שנים לאחר מכן, ובהמשך לבקשה שהגיש בעניין זה המבקש, ניתן ביום 7.3.2018 צו ירושה לפיו ירשו את המנוחה עשרת ילדיה בחלקים שווים. זאת, בין השאר, בשים לב לכך שבאותה עת לא הוצגה צוואה של המנוחה על-ידי מי מהיורשים.

3.כשנה וחצי לאחר מכן, ביום 25.8.2020, הגיש המשיב לרשם לענייני ירושה בבאר שבע (להלן: הרשם) בקשה לקיום צוואתה של המנוחה משנת 1996, שבה היא מורישה לו את כל רכושה. בנוסף, הגיש המשיב בקשה לביטול צו הירושה. בקשה זו הוגשה בגדרו של סעיף 72(א) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק הירושה) המורה כך:

"נתן רשם לעניני ירושה או בית משפט צו ירושה או צו קיום, רשאי כל אחד מהם, לגבי צווים שנתן, לפי בקשת מעוניין בדבר, לתקנם או לבטלם על סמך עובדות או טענות שלא היו בפניו בזמן מתן הצו; ואולם ראה רשם לעניני ירושה שלא להיזקק לעובדה או לטענה שהמבקש יכול היה להביאה לפני מתן הצו, או שיכול היה להביאה לאחר מכן ולא עשה כן בהזדמנות הסבירה הראשונה, יעביר את הבקשה לבית המשפט".

4.ביום 3.11.2020 הורה הרשם למשיב להוסיף לבקשתו פירוט באשר לאופן ולמועד שבו איתר את הצוואה וכן הורה למבקש וליתר האחים להגיב על הבקשה לביטול צו הירושה בתוך 14 יום (להלן: החלטת הרשם על מתן תגובה). בתצהירו מיום 9.11.2020 מסר המשיב כי איתר את הצוואה ביום 25.8.2020, בעקבות בירור שערך. ביום 24.12.2020, משלא התקבלה תגובה מטעם מי מהאחים, קיבל הרשם את הבקשה לביטול צו הירושה (להלן: ההחלטה בדבר ביטול צו הירושה). זוהי ההחלטה העומדת ביסודו של ההליך הנוכחי.

5.ביום 1.1.2021 הגיש המבקש בקשה לביטול ההחלטה בדבר ביטול צו הירושה. בין השאר, טען המבקש כי החלטת הרשם על מתן תגובה, הומצאה לו רק ביום 30.12.2020, לאחר שניתנה ההחלטה בדבר ביטול צו הירושה. על כן, כך לטענתו, החלטה זו ניתנה במעמד צד אחד ויש לבטלה. לגופם של דברים טען המבקש כי המשיב השתהה בהגשת הבקשה לביטול צו הירושה והבקשה לקיום הצוואה, ועל כן לא מתקיימים התנאים לביטול צו הירושה בהתאם לסעיף 72(א) לחוק הירושה. להשלמת התמונה יצוין כי ביום 22.1.2021 הגיש המבקש התנגדות לבקשתו של המשיב לקיום הצוואה.

6.בהחלטתו מיום 24.1.2021 קבע הרשם כי בשים לב לכך שהוגשה התנגדות מטעם המבקש לקיום הצוואה, אין מקום להכריע בבקשתו לביטול ההחלטה בדבר ביטול צו הירושה, והורה על העברת הדיון לבית המשפט לענייני משפחה. להשלמת התמונה יצוין כי הדיון בבקשה לקיום הצוואה ובהתנגדות לה, שהועבר גם הוא לבית המשפט לענייני משפחה, עוכב עד להכרעה בבקשה לביטול צו הירושה (ת"ע 45637-01-21 ות"ע 45867-01-21 בהתאמה).

7.במסגרת הדיונים שהתקיימו בבית המשפט לענייני משפחה, שב המבקש וטען כי הבקשה לביטול צו הירושה הוגשה בשיהוי וכי החלטת הרשם בדבר ביטול צו הירושה ניתנה במעמד צד אחד. ביחס לטענת השיהוי טען המבקש כי עוד במהלך חייה של המנוחה, המשיב היה מודע לקיומה של הצוואה, כך שהיה באפשרותו לאתר אותה בסמוך למועד הפטירה. השיהוי בהגשת הצוואה, כך לשיטת המבקש, נבע מניסיונו של המשיב לחמוק מהעברת הנכסים שהורישה לו המנוחה לנושיו במסגרת הליך פשיטת הרגל שבו הוא היה מצוי בין השנים 2017-2011.

8.המשיב טען מצידו כי החלטת הרשם על מתן תגובה, הומצאה למבקש, כך שההחלטה בדבר ביטול צו הירושה לא ניתנה במעמד צד אחד. באשר לטענת השיהוי טען המשיב כי למרות ניסיונותיו, לא עלה בידו לאתר את הצוואה עד ליום 25.8.2020 והייתה לו אך "ידיעה כללית וערטילאית" כי ייתכן שהיא קיימת. לטענתו, לאחר שאיתר את הצוואה הוא פעל ללא שיהוי והגיש בקשה לביטול צו הירושה ובקשה למתן צו לקיום הצוואה. עוד טען המשיב בהקשר זה כי החלטת הרשם המורה על מתן צו ירושה לא הומצאה לו, אלא הובאה לידיעתו באמצעות מזכירות הרשם רק בעת שהגיש את הבקשה לקיום הצוואה. על כן, כך לטענתו, הוא לא הגיש את הבקשה לביטולו של צו הירושה קודם לכן. המשיב המשיך וטען כי ממילא הליך פשיטת הרגל בעניינו הסתיים עוד בשנת 2017, לפני שהוגשה הבקשה למתן צו ירושה. לבסוף, טען המשיב כי הירושה טרם חולקה וכי ממילא יתר האחים לא הסתמכו על צו הירושה באופן שביטולו יוביל לשינוי מצבם לרעה.

9.ביום 25.6.2023 דחה בית המשפט לענייני משפחה את הבקשה לביטול ההחלטה בדבר ביטול צו הירושה. בית המשפט לענייני משפחה בחן את התנאים המצטברים הקבועים בסעיף 72(א) לחוק הירושה, וציין כי התקיימותם של שני הראשונים שבהם אינה שנויה במחלוקת. ראשית, דבר קיומה של הצוואה לא הובא בפני הרשם עובר למתן צו הירושה. שנית, לו הייתה הצוואה מובאת לידיעתו, היה בכך לגרום למתן צו שונה או להימנעות ממתן צו ירושה. באשר לתנאי השלישי – שנסב על השאלה האם ניתן היה להביא את הצוואה בפני הרשם לפני מתן צו הירושה, והדבר לא נעשה בהזדמנות הסבירה הראשונה – קבע בית המשפט לענייני משפחה כי יש לקבל את גרסת המשיב. בהתאם לגרסה זו, נודע למשיב באופן ודאי על קיומה של צוואת המנוחה רק ביום 25.8.2020. בית המשפט לענייני משפחה דחה את טענתו של המבקש לפיה המשיב הסתיר את קיומה של הצוואה על מנת להתחמק מתשלום חובות לנושיו, וזאת בשים לב לכך שהליך פשיטת הרגל בעניינו הסתיים עוד לפני שהוגשה הבקשה למתן צו הירושה. בית המשפט לענייני משפחה הדגיש כי העובדה שהיקפה של הירושה לא השתנה מאז מועד עריכת הצוואה, והיא טרם חולקה ליורשים, כך שהם לא הסתמכו עליה, מחזקת את המסקנה בדבר הצורך לכבד את רצונה של המנוחה ולבטל את צו הירושה. לבסוף קבע בית המשפט כי המבקש לא הוכיח שהחלטת הרשם על מתן תגובה לא הומצאה לו עד לאחר שהמועד להגשת התגובה חלף, ועל כן אין לראות את ההחלטה בדבר ביטול צו הירושה כהחלטה שניתנה במעמד צד אחד. יוער כי בהמשך לפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה חודשו הדיונים בבקשה לקיום הצוואה ובהתנגדות לה.

10.המבקש הגיש ערעור על פסק הדין האמור לבית המשפט המחוזי, וזה נדחה. בעיקרו של דבר, בית המשפט המחוזי קבע כי אין להתערב בקביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה בכל הנוגע להמצאת החלטת הרשם על מתן תגובה. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי צדק בית המשפט לענייני משפחה בקבעו שביטולו של צו הירושה מתחייב בנסיבות המקרה, וכן קבע שנימוקיו עולים בקנה אחד עם סעיף 72(א) לחוק הירושה והפסיקה בתחום.

11.הבקשה שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש טוען כי המקרה דנן עוסק בסוגיה משפטית מובהקת – פרשנותו של סעיף 72(א) לחוק הירושה, וכי יש לו השלכות ציבוריות רחבות, על רקע החשש שבעלי חוב יימנעו במכוון מהעברת מידע על אודות ירושה כדי לחמוק מתשלומים. המבקש מוסיף וטוען, לגוף הדברים, כי נפלו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי טעויות יסודיות המצדיקות את התערבותו של בית משפט זה. בעיקרו של דבר, לשיטת המבקש, "מרוץ הזמנים" הקבוע בסעיף 72(א) לחוק הירושה מתחיל ממועד גילויה של "עובדה או טענה" חדשה ועל כן שגה בית המשפט לענייני משפחה בקבעו כי בחינת השיהוי מתחילה ממועד איתור הצוואה בפועל. בהקשר זה טוען המבקש כי בית המשפט לענייני משפחה יצר בפסק דינו מבחנים חדשים לצורך בחינת טענת שיהוי, אשר אינם עולים בקנה אחד עם לשון החוק והפסיקה. עוד טוען המבקש כי שגה בית המשפט לענייני משפחה משקבע כי מצבם של היורשים לא ישתנה לרעה בעקבות ביטול צו הירושה, שכן ביטולו יוביל לכך שהמבקש לא יקבל דבר מירושת המנוחה. לבסוף, המבקש שב על טענותיו לפיהן ההחלטה בדבר ביטול צו הירושה ניתנה במעמד צד אחד.

12.לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אף מבלי להידרש לתשובה. זאת, משום שהבקשה אינה עומדת באמת המידה המחמירה שנקבעה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו בע"ם 1086/22 פלוני נ' פלוני, פסקה 14 (14.3.2022); בע"ם 2505/23 פלונית נ' פלוני, פסקה 12 (1.5.2023)). לא מצאתי כי הבקשה מעוררת שאלות משפטיות עקרוניות החורגות מעניינים של הצדדים. למרות ניסיונו של המבקש לשוות כסות עקרונית לבקשתו, אני סבורה כי הכרעותיהן של הערכאות הקודמות נטועות היטב בנסיבותיו של המקרה דנן. כמו כן, חרף טענותיו של המבקש, לא התרשמתי כי נגרם לו עיוות דין. הערכאות הקודמות שקלו את טענותיו וביססו את קביעותיהן על ממצאי עובדה ומהימנות. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי קמה הצדקה להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. בשולי הדברים אעיר, כי אכן ביטול צו הירושה פוגע בסופיות הדיון, אך לא התרשמתי כי נפל פגם באיזון שערך בית המשפט לענייני משפחה בין שיקול זה לבין הערך של כיבוד רצון המת, והכול בהתאם להוראות הדין.

13.סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.