בע"מ 8787/12 פלוני נ. פלוני

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים ת' בזק-רפפורט, ד' מינץ וכ' מוסק ), מיום 30.10.2012, בעמ"ש 31356-04-12, לפיו התקבל בחלקו ערעור שהגישו המשיבים על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופט ש' אלבז ), מיום 27.2.2012, בתמ"ש 17703/09.

2.

המבקש נשוי לאמם של שני המשיבים שהם ילדיהם הקטינים. משנת 2009 חי המבקש בנפרד מהאם. בין בני הזוג מתנהלים הליכים שונים ובהם תביעת גירושין ותביעות למשמורת ולמזונות. בית המשפט לענייני משפחה חייב את המבקש בתשלום מזונות לאם ולמשיבים, וכן נתן הוראות בנוגע להשתתפות המבקש בהוצאות רפואיות של הילדים, בקייטנות ובשיעורי עזר. על פסק הדין הגישה האם בשם המשיבים ערעור לבית המשפט המחוזי, בטענה כי גובה המזונות שנפסקו למשיבים נמוך. בית המשפט המחוזי קבע שלא מדובר במקרה חריג המצדיק התערבות בשיעור המזונות שנפסק. עם זאת, מאחר שבית המשפט לענייני משפחה לא חייב את המבקש בגין רכיב מדור הקטינים ובהוצאות החינוך שלהם, הורה בית המשפט

המחוזי לפסוק לטובתם סכום נוסף של 1,000 ש"ח בחודש בגין מדור. בית המשפט הוסיף כי המבקש יישא גם במחצית הוצאות החינוך בפועל של המשיבים, לאחר שהאם תמצה את זכויותיה כאם חד הורית, ובלבד שמדובר בהוצאות במסגרת החינוך הציבורי. כן חייב את המבקש בהוצאות האם בסך של 8,000 ש"ח. בעקבות פסק דין זה הגיש המבקש את הערעור שלפניי.

3.

המבקש מתאר סכסוך משפטי מורכב המתנהל בינו לבין האם, כשבתווך המשיבים ומעלה טענות נגד התנהלות האם כלפי המשיבים. לדברי המבקש, התגרש מהאם בחודש פברואר 2012. המבקש טוען כי האם מסתירה הכנסות, ואילו לו יש קשיים כלכליים, גר בשכירות עם שותפה ומתפרנס מעבודות מזדמנות מתחלפות, כשבמועד הדיון בבית המשפט המחוזי אף היה מובטל. לדברי המבקש, האם מקבלת, בהיותה אם חד הורית, מענק חינוך מהמוסד לביטוח לאומי. לדעת המבקש, אילו רצה בית המשפט לענייני משפחה לפסוק בנפרד השתתפות במדור ובהוצאות חינוך היה פוסק זאת במפורש. לטענתו, סכום המזונות שנפסק למשיבים בבית המשפט לענייני משפחה עמד בסטנדרטים המקובלים, בהתבסס על הראיות שהונחו לפני בית המשפט, ותוך לקיחת צרכיו בחשבון לשם קיומו בכבוד. לפיכך לדעת המבקש, היה על בית המשפט המחוזי להשיב את הדיון לבית המשפט לענייני משפחה כדי להשלים את פסק הדין. במקום לעשות זאת, הציע בית המשפט המחוזי הצעת פשרה לסיום הסכסוך, אך האם דחתה את ההצעה ואז חייב בית המשפט את המבקש בסכום נוסף ללא התחשבות ביכולותיו הכלכליות. בנוסף, משיג המבקש על חיובו בהוצאות, חרף נכונותו לשתף פעולה עם ניסיונות הפשרה של בית המשפט. בנסיבות אלו טוען המבקש שתוצאת פסק הדין לא מאוזנת שכן לא נותר בידיו סכום למחיה מינימאלית. המבקש מבקש להשיב את הדיון לבית המשפט לענייני משפחה כדי להבהיר האם אכן הושמט חיובו במדור ובחינוך המשיבים וכן לבטל את חיובו בהוצאות משפט.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות דלמטה, הגעתי למסקנה שדין הבקשה להידחות. הבקשה אינה מעלה כל שאלה משפטית עקרונית והיא אינה חורגת מהעניין של הצדדים הישירים לסכסוך זה. לפיכך, אין הבקשה מצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). כאמור, מאחר שאין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיעור המזונות הנפסקים בערכאות הדיונית, אלא במקרים חריגים, והמקרה דנא אינו נמנה על המקרים החריגים שיש להתערב בהם, דין הבקשה להידחות. בהגיעי לתוצאה זו איני מתעלמת ממצבו הכלכלי של המבקש. ואולם, נראה כי למשיבים נפסקו סכומים הכרחיים לקיומם הבסיסי, ולכן על המבקש לעמוד בחיוביו.

הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.