בע"מ 881/10 פלוני נ. פלוני

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופטים צפת, ברנט ושפסר) מיום 5.1.10 בתיק ע"מ 116/09, בגדרו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה באשדוד (סגנית הנשיא גולן) מיום 11.5.09 בתמ"ש 6154/06, ולפיכך נקבע כי בית מגורי הצדדים הוא רכושם המשותף.

רקע והליכים קודמים

ב.

המבקש והמשיבה (להלן גם הצדדים)נישאו ביום 10.9.87. במהלך חיי הנישואין גרו בני-הזוג בבית במושב חלץ (להלן הבית ), ועשו בו שיפוצים עד הכפלת שטחו הבנוי. הזכויות בבית ובמשק הצמוד לו רשומות במינהל מקרקעי ישראל על-שם סבו המנוח של המבקש. יחד עם זאת, במינהל קיימים שני הסכמים (משנת 1976 ומשנת 1980) בהם העביר הסב את כל הזכויות בבית ובמשק למבקש. הצדדים הגיעו להסכמות לגבי משמורת מזונות והסדרי ראיה והתגרשו ביום 21.6.98.

ג.

ביום 4.12.03 הגישה המשיבה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה לפירוק השיתוף בבית, ולקבלת מחצית מהחסכונות והזכויות שצבר המבקש בתקופת הנישואין. בית המשפט לענייני משפחה קבע, כי הוכחה כוונת שיתוף בבית המגורים. כן נקבע,

כי ההסכמות להן הגיעו הצדדים לפני הגירושין, והזמן שחלף מאז, אינם מעידים על ויתור מצד המשיבה על זכויותיה הממוניות, ולפיכך זכאית היא לאיזון הזכויות שצבר המבקש מעבודתו. על כך עירער המבקש לבית המשפט המחוזי.

ד.

בפני בית המשפט המחוזי טען המבקש, בין היתר, כי הזכויות בנכס רשומות על-שם סבו וכי לא הוכח שבידו להירשם כבעל הזכויות בנכס. עוד נטען, כי הרחבת הבית נעשתה על-ידי אחיו וביוזמתו ועל-כן שייכת לאח, וממילא לא הוכחה בו כוונת שיתוף. לבסוף נטען, כי ההסכם אליו הגיעו הצדדים בעניין מזונות שכללו גם מדור, מהוה ויתור מצד המשיבה על זכויותיה הממוניות. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע, כי בין הסב למבקש נכרת חוזה מתנה והתחייבות הסב הפכה לבלתי הדירה – ומכאן שהמבקש הוא בעל הזכויות בבית. עוד נקבע, כי שיפוץ הבית נעשה מכספם המשותף של הצדדים ועל דעת שניהם. לעניין הויתור נקבע, כי לא הובאה כל ראיה לכך, ועל כל פנים, אין בהסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים בעניין מזונות משום ויתור על זכויות המשיבה ברכוש המשותף.

הבקשה

ה.

מכאן לבקשה הנוכחית, בה מעלה המבקש שתי טענות נקודתיות: (1) ראשית

נטען, כי השיפוצים שנעשו בבית נעשו ללא היתר ומהוים בניה בלתי חוקית, ועל כן בניה זו אינה בת איזון. (2) שנית, כי לא ניתן לקבוע שיתוף בזכויות שאינן רשומות על שם הצדדים, ובודאי שעה שהסכם המתנה שערך הסב כבר התיישן ואינו בר רישום.

הכרעה

ו.

אחרי העיון אין בידי להיעתר לבקשה. כדי שתישקל רשות ערעור בגלגול שלישי, יש צורך להצביע על נושא משפטי או ציבורי החורג מעניינם של הצדדים הישירים להליך (כפי שנקבע בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123), מה שאין כן בבקשה דנא, שהיא מעין השגה נוספת על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בדבר אופן חלוקת הרכוש, ותחומה לעניינם הקונקרטי של הצדדים.

ז.

גם לגופה אין להיעתר לבקשה. בני הזוג חיו בדירה משך כל תקופת נישואיהם; למבקש זכות בנכס אשר נקבע כי היא זכות מוחלטת, ועל כן דינה כדין בעלות. הזכות הוענקה למבקש בחוזה מתנה על-ידי סבו המנוח והפכה בלתי הדירה, כדברי השופטת (כתארה אז) דורנר:

"על-פי סעיף 5(ב) לחוק המתנה יכול המתחייב לחזור בו מן המתנה, שהיא התחייבות חד-צדדית, אם לא ויתר על זכותו זאת בכתב וכל עוד הנותן לא שינה את מצבו לרעה בהסתמך על ההתחייבות. אף בהתקיים התנאים השוללים חזרה, עומדת למתחייב הזכות לחזרה אם המקבל התנהג כלפיו באופן מחפיר. ברם, הזכות לחזרה של הנותן היא אישית ואין היא עוברת לעזבונו. אכן, העיזבון חייב לכבד את רצון המת, כך שאם נפטר הנותן, הופכת התחייבותו לבלתי-הדירה". (ע"א 2215/00 דני ג'ורי נגד דייזי דנגור פ"ד נו (3) 932, 942).

זאת ועוד, מפסיקת בית המשפט לענייני משפחה בנידון דידן (עמ' 13 לפסק הדין) עולה, כי המבקש מצוי בתהליך העברת הזכויות בנכס על שמו, וכל שנותר לו הוא השלמת מסמכים נוספים. לגבי השיפוצים שנטען שהם עולים כדי בניה בלתי חוקית, אציין, כי טענה זו לא הועלתה בעבר על-ידי המבקש (ואף לא נתמכה באופן כלשהו מצידו), והיא מושמעת כעת לראשונה. מעבר לכך, אין לטענה זו קשר לסוגית חלוקת הרכוש, וככל שתגיע לידי בירור ייעשה כן בערכאה המוסמכת. עוד אוסיף, כי ככל ש"השלטונות יוציאו כנגד הבניה הבלתי חוקית צו הריסה" כטענת המבקש, מן הסתם יופנה צו זה כנגד שני בעלי הזכות בבית כאחד, ואין להלום כי יתקיים במבקש, "הבנית באופן בלתי חוקי וגם נהנית מכך".

ח.

איני נעתר אפוא לבקשה.