בע"מ 8848/13 פלוני נ. פלוני

א.

ביום 25.4.13 נתן בית המשפט לענייני משפחה בקריות (השופט סילמן ), בגדרי תמ"ש 41142-09-11 ותמ"ש 902-04-12, תוקף של פסק דין להסכם ממון אליו הגיעו המבקש ומשיבה 1. לפי הסכם הממון, על המבקש היה להפקיד סך 133,000 ש"ח בחשבון נאמנות על שם באי כוח הצדדים . הוסכם, כי סכום זה יועבר למשיבה 1 בין היתר כנגד העברת זכויותיה בדירתם המשותפת למבקש, וכנגד מחיקת הערת אזהרה, אשר הייתה רשומה לטובתו של משיב 2 על הדירה בגין הלוואה שכנטען העמיד משיב 2 למשיבה 1, בסך למעלה מ-300 אלף ש"ח. משיב 2 הסכים להסכם הממון בכפוף להעברת הכספים לחשבונו לאחר מחיקתה של הערת האזהרה, ואישורו צורף להסכם הממון כחלק בלתי נפרד הימנו.

ב.

לאחר שהודיע המבקש על ביצוע ההפקדה, הורה בית המשפט על מחיקתה של הערת האזהרה. דא עקא, שבטרם יבש הדיו על פסק הדין, פנה בא כוחה של משיבה 1 לבית המשפט בטענה כי הערת האזהרה נמחקה הגם שסכום ההפקדה לא הופקד בחשבון הנאמנות. בהחלטתו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 31.7.13 נאמר, כי "הפקדת הסך בחשבון נאמנות היתה תנאי ברור, ולטעמי אף יסודי, בהסדר הפשרה", וכי "לא יעלה על הדעת כי בשל התנהלות חד-צדדית של התובע, יקופח חלקו של צד ג' על פי ההסכם". נקבע, כי בפני המבקש עומדות שתי אפשרויות: האחת, תשלום סכום של 133,000 ש"ח לחשבון הנאמנות, שלאחר מכן ניתן יהא למחוק את הערת האזהרה; השנייה, הותרת הערת האזהרה לטובתו של משיב 2 על כנה, וניהול הליך מתאים לצורך הסרתה. בהחלטתו מיום 6.8.13 הורה בית המשפט על מחיקת הערת אזהרה שנרשמה על שמו של המבקש, ועל רישום חוזר של הערת האזהרה שהיתה רשומה על שמו של משיב 2.

ג.

על ההחלטה מיום 31.7.13 הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי (רמ"ש 6191-09-13). בהחלטה מיום 27.11.13 (השופטת למלשטריך-לטר ) נדחתה הבקשה. נאמר, כי "משלא הוכיח המבקש כי קיים את חלקו בהסכם כפי שנדרש – אין לו אלא להלין על עצמו, ולא ניתן להיעתר לבקשתו ולהורות על מחיקת הערת האזהרה לטובת המשיב".

ד.

מכאן הבקשה הנוכחית, הערוכה כערעור, בה נטען בין היתר כי חשבון הנאמנות נועד להגן על המבקש-המשלם דווקא. עוד נטען בבקשה לקנוניה בין משיבה 1 ומשיב 2.

ה.

לאחר העיון בבקשה ובנספחיה, חוששני כי לא אוכל להיעתר לה. חרף הנטען בבקשה, אין היא מעוררת שאלה משפטית כללית החורגת מעניינם של הצדדים, ולאמיתו של דבר תחומה היא לנסיבות המקרה ולמערכת היחסים המשולשת שבקדקדיה ניצבים המבקש-משיבה 1-משיב 2. ככזו, במובהק אין היא באה בקהלם של המקרים בהם תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי, ודי בכך שלא להיעתר לה.

ו.

אף לגוף הדברים אין להלום את טענותיו של המבקש. בהסכם הממון – לו כאמור ניתן תוקף של פסק דין – הוסכם, בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים, כי על המבקש להפקיד את הכספים בחשבון נאמנות. המבקש לא עשה כן (ואף בבקשה לא נטען אחרת), ומשכך ברי כי אין ניתן ליתן לו את מבוקשו בגדר ההליך הנוכחי. ועוד, טענות שהעלה המבקש כדי לשוות לבקשה גוון משפטי המצדיק גלגול שלישי, אינן אוחזות את השור בקרניו – קרי, את אי מילויה של ההחלטה השיפוטית ככתבה וכלשונה. כמות שציין בית המשפט לענייני משפחה, בידי המבקש לברר את טענותיו באכסניות המתאימות, ופשיטא שאיני מביע כל דעה לגביהן.

ז.

אין בידי איפוא להיעתר לבקשת רשות הערעור. לפנים משורת הדין, איני מחייב את המבקש בהוצאות לטובת אוצר המדינה.