בע"מ 8872/09 פלוני נ. פלוני

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים י' ענבר, י' שפירא והשופטת נ' בן אור) אשר דחה את ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופט ש' אלבז) אשר מחק את תביעתו של המבקש על הסף.

1.

המבקש והמשיבה היו בני זוג ולהם שלושה ילדים. מדצמבר 2001 חיה המשפחה בארה"ב. באפריל 2004 הגישה המשיבה תלונות במשטרה בדבר אלימות והתעללות המבקש בה ובילדים. נגד המבקש הוצא צו הרחקה ולאחר הפרתו נעצר. בסוף יוני 2004 הורשה לצאת לישראל תוך התחייבות לחזור לארה"ב אך המבקש לא שב. בהעדרו ניתנו נגדו מספר פסקי דין, ובין היתר ניתנה המשמורת על הילדים למשיבה. המבקש הגיש בישראל תביעה לפי חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א-1991, אך תביעתו נדחתה. נקבע כי מקום המגורים של הילדים ערב הגשת התביעה היה בארה"ב. כן נקבע כי החוק אינו מיועד לעקוף או לייתר את פסיקתו של בית המשפט המוסמך לדון בשאלת המשמורת.

2.

לאחר דחיית תביעתו שב המבקש והגיש לבית המשפט לענייני משפחה תביעה לפי סעיף 21 לאמנת האג בעניין הסדרי הראיה שלו עם הילדים. המשיבה הגישה בקשה לדחיית התובענה על הסף, ובקשה זו התקבלה. בית המשפט דן אחת לאחת בטענותיו של המבקש ודחה אותן. בית המשפט קבע כי הסמכות לדון בהסדרי ראיה של הילדים נתונה לבית המשפט המוסמך בארה"ב ואין לבית המשפט בישראל סמכות לדון בכך. עוד נקבע כי סעיף 21 לאמנת האג נועד על מנת להבטיח שזכויות הביקור על-פי הדין של מדינה מתקשרת של הורה תכובדנה ביעילות במדינות המתקשרות. בית המשפט בחן את הפסיקה העוסקת בסעיף 21 וקבע כי המקרה שבפניו אינו נכנס בגדרי הסעיף. לפיכך הורה על מחיקת התובענה על הסף והמליץ למבקש לפנות לערכאות המוסמכות בארה"ב על מנת שידונו בהסדרי הראיה שלו עם ילדיו.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש וקבע כי אין בערעור ממש.

3.

מכאן הבקשה שבפני. המבקש שב ומעלה את שלל הטענות שהועלו בפני הערכאות הקודמות. טענתו המרכזית הינה כי בית המשפט בישראל מוסמך לדון בבקשתו לקביעת הסדר ראיה, וזאת בין אם מכוח סעיף 21 לאמנת האג, ובין אם מכוח דיני המשפט הבינלאומי הפרטי.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה נחה דעתי כי דינה להידחות. ראשית יש לומר כי אין בסיס לטענה כאילו סעיף 21 לאמנת האג חל על המקרה דנן. אמנם, הסעיף עוסק בזכויות ביקור, אך הוא חל רק מקום בו האמנה עצמה חלה. לשם כך, על התנאים הקבועים בסעיף 4 לאמנה לחול. בסעיף זה נקבע כי "האמנה תחול על כל ילד אשר מקום מגוריו הרגיל היה במדינה מתקשרת סמוך לפני כל הפרה של זכויות משמורת או ביקור". כפי שציין בית המשפט לענייני משפחה, במסגרת הליכים קודמים בין הצדדים נקבע כי לא היתה כל הפרה של זכויות משמורת או ביקור. כמו כן, על מנת שהאמנה תחול צריך להיות שינוי במקום מגוריו הרגיל של הקטין סמוך להפרה. גם תנאי זה לא התקיים בעניינו מאחר שמקום מגוריהם הרגיל של הקטינים מזה מספר שנים הוא ארה"ב (ראו והשוו תמ"ש (ת"א) 89790/00 מ.-א.ב. נ' ע.ר. (לא פורסמה, 8.2.01)). המבקש מנסה להיבנות מציטוט מספרם של שמואל מורן, אלון עמירן והדרה בר הגירה וחטיפות ילדים – היבטים משפטיים ופסיכולוגיים 151 (2003) בעניין סעיף 21 לאמנה. אלא שהמבקש אינו דק בדבריהם של המחברים. מהדברים עולה כי המחברים סבורים כי סעיף 21 לאמנת האג חל כאשר נלקח קטין למקום שונה ממקום מגוריו הרגיל, אך ההורה השני אינו מעוניין בהשבתו לארץ מוצאו או שההשבה לא מתאפשרת (כאשר חלפה שנה מאז ההרחקה והילד השתלב בסביבה, או כאשר חלה אחת מהגנות האמנה), ולפיכך מתבקשת קביעת הסדרי ראייה בלבד. ברי כי מצב דברים זה אינו חל במקרה דנן.

5.

באשר לכללי המשפט הבינלאומי הפרטי. אכן, כפי שנקבע בבג"ץ 8754/00 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול , פ"ד נו(2) 625 (2002) (להלן: עניין פלונית ), סעיף 76(2) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 מעניק בסיס רחב לסמכותם של הערכאות בישראל מבחינה בינלאומית לדון במשמורתו של קטין "בכל מקרה שהצורך לעשות כן התעורר בישראל". לא ברור מהבקשה ומצרופותיה אם קיימות החלטות קודמות בעניינם של הצדדים הקובעות כי בית המשפט בישראל אינו מוסמך לדון במשמורת הילדים במקרה דנן. עם זאת, גם אם אניח כי ישנה סמכות לערכאות בישראל הרי שככלל יש לקבוע כי ישראל אינה הפורום הנאות לדון בעניין כאשר מקום מגוריהם הרגיל של הילדים הינו בארה"ב. המבקש לא העלה טענות המצדיקות לסטות מכלל זה ולהצדיק את הדיון בישראל במקרה דנן. עם זאת, בדומה לעניין פלונית , גם בעניין שבפניי עולה הטענה כי הדיון בארה"ב בשאלת המשמורת אינו מעשי מבחינת המבקש בשל החשש שייעצר שם ובשל צווי עיכוב יציאה מהארץ העומדים ותלויים נגדו. בעניין פלונית נקבע כי קשיים אלו עשויים, אם לא יוסרו, להוות עילה לקבלת הטענה כי ישראל מהווה פורום נאות לדון בשאלת הסדרי הראייה. לפיכך, אם מכשולים אלו לא יוסרו על-ידי המשיבה על מנת שיתאפשר למבקש לפנות לערכאות בארה"ב לקביעת הסדרי ראייה עם ילדיו, הרי שהמבקש יוכל לשוב ולפנות לערכאות המשפט בישראל על מנת שיבחנו האם יש בכך כדי לאפשר את הדיון בנושא הסדרי הראייה בישראל מבחינת כללי המשפט הבינלאומי הפרטי.

6.

בשלב זה, מכל מקום, הבקשה נדחית. מצטרפת אני להערת בית המשפט קמא לפיה על המבקש לפעול בדרכים הנכונות להשגת מטרתו הראויה על פניה של יצירת קשר עם ילדיו, בתקווה כי שני הצדדים ישכילו לפעול בהתאם לטובת הילדים בעניין זה. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.