פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"מ
8916/21
לפני:
כבוד השופט ש' שוחט
המבקשים:
1. פלוני
2. פלונית
נ ג ד
המשיבים:
1. היועץ המשפטי לממשלה
2. פלונית
3. פלוני
4. פלונית
5. פלונית
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים
מיום 28.11.2021 בעמ"צ 33105-08-21 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא משה סובל,
השופטת תמר בזק רפפורט, השופט דניאל טפרברג
בשם המבקשים:
בעצמם
בשם המשיב 1:
עו"ד יסכה פישר-יוסף
החלטה
ביום 28.11.2021 ניתן על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' סגן הנשיא סובל , כב' השופטת בזק-רפפורט וכב' השופט טפרברג ) פסק דין במסגרתו נדחה הערעור שהגישו המבקשים על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (כב' סגן הנשיא פלקס , באמ"צ 37/19), מיום 3.8.21, ולפיו הוכרזו ארבעה מילדיהם של המבקשים כבני אימוץ (להלן: " הקטינים ") ללא צמצום תוצאות האימוץ כלפי המבקשים. בית המשפט המחוזי בפסק-דינו אימץ את קביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה וקבע כי מתקיימת בעניין הקטינים עילת אימוץ על פי סעיף 13(א)(7) לחוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק האימוץ ").
ביום 28.12.2021 הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט קמא. ביום 5.1.2022 הגישו את הבקשה שלפניי, במסגרתה עתרו לעיכוב ביצוע פסק-דינו של בית המשפט קמא, כך שיחודשו המפגשים שלהם עם הקטינים, מפגשים שהתקיימו כל עוד ההליך בבית המשפט קמא התנהל. המבקשים לא פירטו את תדירות המפגשים שהתקיימו ושהם מבקשים לחדש והסתפקו באמירה כי מדובר בקטינים רכים בשנים שמאוד קושרים אליהם " ונתק ממושך עלול לגרום נזקים בנפשם בלתי הפיכים כידוע במקרין מעין אלו".
ביום 6.1.22 ביקשתי עמדת המשיב, ב"כ היועמ"ש, לבקשה. בגדרי החלטה זו ביקשתי מהמשיב לפרט בתגובתו את מתכונת המפגשים שהתקיימו בין המבקשים לקטינים, בדגש על התקופה שממועד מתן פסה"ד של בית המשפט לענייני משפחה ואילך.
ביום 13.1.2022 הוגשה תגובת המשיב לבקשה. במסגרת תגובתו עמד המשיב על הרקע העובדתי הרלוונטי, שקדם למתן פסק-דינו של בית המשפט קמא. המשיב סבור כי יש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע משסיכויי בקשת רשות הערעור להתקבל נמוכים ומשמאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשים. המשיב מסביר כי המפגשים עם הקטינים שהתקיימו במתכונת תלת שבועית (שבוע אחד מפגש עם הקטינה ט'; שבוע אחד מפגש עם הקטינה י; ושבוע אחד מפגש עם הקטין י' והקטינה א') טרם ניתן פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה ובתקופת בירור הערעור בבית המשפט המחוזי - הופסקו לאחר מתן פסה"ד בביהמ"ש קמא (ביום 5.12.2011) ומכאן שהיעתרות לבקשה תביא לשינוי המצב הקיים ואין מדובר בעיכוב ביצוע. המשיב מפנה לתסקירים שהוגשו לבית המשפט המחוזי, ואף קודם לכן לבית המשפט לענייני משפחה, ובהם עדכונים על התנהלות הביקורים ושיחות הטלפון שקיימו המבקשים עם הקטינים ולגישתו מהעולה מהם ניתן להסיק כי עמדת גורמי המקצוע היא כי המפגשים גורמים לקטינים לנזק ואינם מאפשרים להם יציבות וביטחון להם הם זקוקים. בנסיבות אלו סבור המשיב כי הנזק שייגרם אילו תתקבל הבקשה לעיכוב ביצוע גדול מהנזק שייגרם אילו תידחה הבקשה. כמו כן, אין בדחיית הבקשה כדי למנוע את חידוש המפגשים, ככל שתתקבל בקשת רשות הערעור, ולכן גם מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשים.
דיון והכרעה
לאחר עיון בבקשה, בחלק מנספחי בקשת רשות הערעור ובתגובת המשיב על נספחיה נחה דעתי כי יש לדחות את הבקשה.
בית משפט זה אימץ תפישה גמישה שאינה מחילה בדווקנות את הלכות הגלגול השלישי ביחס לתיקי אימוץ, נוכח הרגישות והמורכבות המאפיינת תיקים אלה (ראו בע"מ 2205/09
פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה , פורסם בנבו,
פסקה 7 לפסק דינו של השופט גרוניס (כתוארו אז); ( בע"מ 1388/08
פלונית נ' פלוני , פורסם בנבו). במקרה דנן הבקשה אינה נסובה על "החלטה אחרת" של בית המשפט לענייני משפחה אלא על פסק-דין סופי של בית המשפט המחוזי. דומה שאין הרבה החלטות שבכוחן לטלטל חיי הורה יותר מהחלטה המכריזה על ילדו כבר אימוץ. כבר נאמר בעבר, כי:
"קשים הם מקרי האימוץ, קשים הם, משום שתוצאתם היא "קיומית", שהרי יש בהם הכרעה בשאלה, אם יקוים או ינותק - לתמיד ולא לשעה - הקשר הטבעי שבין הורים לילדיהם. קשים הם, משום שהמבחן על-פיו הם נחתכים "טובת המאומץ" - סבוך הוא, והנסתר בו מרובה מהגלוי...ההחלטות בענייני אימוץ החלטות בדיני נפשות הן, ועל השופט להכריע בהן כמיטב הכרתו ומצפונו"
(ראו ע"א 577/83 היועמ"ש נ' פלונית, פ"ד לח
(1) 461).
אין צורך גם לציין כי הקושי במקרה דנן הוא למעלה מכפול ומכופל משמדובר בלא פחות מארבעה מילדיהם של המבקשים שהוכרזו כבני אימוץ, וללא צמצום תוצאות האימוץ כלפיהם. בנסיבות החריגות שבפנינו, ולאור משמעותו העצומה של פסק-דינו של בית המשפט קמא על המבקשים, אני מוצא לתת למבקשים את יומם כך שההליך שבכותרת יידון לפני הרכב של שלושה שופטים. בנסיבות אלו איני מוצא לנכון לקבוע בשלב זה מסמרות בכל הנוגע לסיכויי ההליך – אך אציין, את המובן מאליו, כי משמצא בית המשפט קמא (ערכאת הערעור), בפס"ד מקיף ומעמיק, לאשר את פסק-דינו של בית המשפט לענייני משפחה – סיכויי ההתערבות בפסה"ד של ביהמ"ש לענייני משפחה הם נמוכים יותר מאשר במצב טרם התברר הערעור לפני בית המשפט קמא. אני מציין את הדברים לאור ההקשר שעשו המבקשים בין מצב הדברים שהתקיים טרם ניתן פס"ד של ביהמ"ש לענייני משפחה וטרם התברר הערעור לפני ביהמ"ש קמא ( שאז התקיימו מפגשים בינם לבין הקטינים) לבין המצב דהיום.
ההכרעה בשאלה אם מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים לא תוכל להיעשות מבלי להידרש לעקרון העל של טובת הקטינים, שזור ועולה מהסוגיות המתעוררות בהליך זה, הגם שנוגע הוא רק לתקופת הביניים עד להכרעה בבקשה.
מדובר בארבעה קטינים (בגילאי 3 עד 9 שנים כיום) שהועברו למשפחות אומנה המיועדות לאימוץ כבר לפני למעלה משנתיים ימים (בימים 23-24 לדצמבר 2019). האפשרות לצמצום תוצאות האימוץ זכתה להתייחסות נרחבת בפסק-דינו של בית המשפט לענייני משפחה כמו גם בפסק-דינו של בית המשפט קמא. בקצרה ייאמר כי לפני כשנה (10.12.20) הוגשה לבית המשפט לענייני משפחה חוות דעת המומחית שמונתה על-ידו (גב' לילי גרשנזון) שהמליצה על צמצום האימוץ ביחס ל-3 הילדים הגדולים יותר, כך שהם יפגשו עם המבקשים שלוש פעמים בשנה וביחס לבת ט', בת ה-3 כיום, המליצה המומחית שלא לצמצם את תוצאות האימוץ. תסקיר משלים שניתן מאוחר יותר, מאת העו"ס לחוק האימוץ, במסגרתו פורטה התרשמות העו"ס מהמפגשים בין המבקשים והקטינים, המליץ שלא לצמצם את תוצאות האימוץ כלל. לאחר שני דיוני הוכחות מונה בהסכמת הצדדים מומחה נוסף מטעם ביהמ"ש לענייני משפחה – ד"ר גבריאל וייל. האחרון בחוות דעתו, שהוגשה ביום 20.6.21, המליץ שלא לצמצם את תוצאות האימוץ כלפי המבקשים. מאז יום 13.2.20 ועד שביהמ"ש קמא נתן את פסק-דינו בערעור התקיימו המפגשים במתכונת התלת-שבועית שפורטה לעיל, כשליווי הביקורים נעשה על ידי ארבע עו"ס שונות לחוק האימוץ. בית המשפט לענייני משפחה כמו גם ביהמ"ש קמא עודכן בהתנהלות הביקורים בתסקירים שהוגשו להם. מהתסקירים עולה כי בצד אינטראקציות חמות ואוהבות של המבקשים כלפי ילדיהם, מתקיימים בחדר הביקורים גם אינטראקציות קשות, מורכבות ואף פוגעניות כלפי הקטינים. וכך, בעוד שהמבקשים עותרים חזור ושוב להרחבת הביקורים (והתסקירים התייחסו לכך) , המשיב עתר להפסיק את הביקורים לאלתר (והתסקירים התייחסו אף לכך). למרבה הצער, עיון בתסקירים שצורפו לתגובת המשיב, שהאחרון והעדכני ביותר הוגש לבית המשפט קמא לפני חודשיים ימים בלבד (ביום 16.11.2021) מעלה תמונה עגומה למדי שחוזרת על עצמה כל פעם מחדש: המבקשים מנצלים את המפגשים לצורך העברת מסרים לקטינים שיעמיקו את קונפליקט הנאמנויות שלהם למשפחות האומנה שמגדלות אותם. כך לדוגמא, בתסקיר האחרון (מיום 16.11.21) מתואר כי בביקור שהתקיים ביום 14.11.21 מסר המבקש לקטין י' שני ספרים שבאחד מהם היה רשום מספר הטלפון הנייד של המבקש. מהתסקירים עולה כי אין מדובר במעידה חד פעמית אלא התנהלות שלא השתנתה מאז נתן בית המשפט לענייני משפחה את פסק דינו ואף הולכת ומחריפה מביקור לביקור. כעולה מאותה התנהלות הקטינים, שגם כך קרועים בין העולמות של שתי המשפחות וחווים קונפליקט נאמנויות קשה, נמצאים במתח לקראת אותם ביקורים וחוזרים מהביקורים נסערים, כל קטין בדרכו שלו. מהתיאורים שפורטו בתסקירים ניכר כי הקשר של הקטינים עם המבקשים באותם הביקורים מציף אותם רגשית וגורם לטלטלות בחייהם עם משפחות האומנה באופן המאיים לסדוק ולפגוע פגיעה של ממש בתחושת השייכות, המוגנות והביטחון שהקטינים רכשו בבתי האומנה.
כעולה מהתסקירים, המבקשים אינם רואים פסול בהתנהלותם בביקורים שבאה לידי ביטוי בהעברת מסרים לקטינים שמעמיקים את קונפליקט הנאמנויות שלהם למשפחות השונות. אם הדברים נכונים עת טרם ניתן פסק-דינו של בית המשפט קמא ניתן רק להניח שניסיונות המבקשים לפרוץ את הגבולות ולחדור אל "הבועה המגינה" של הקטינים בבית האומנה, רק יגבר כעת משערעורם על פסה"ד של ביהמ"ש לענייני משפחה נדחה. בנסיבות אלו, ובשים לב לעובדה שמאז שניתן פסק-דינו של בית המשפט קמא חלפו כבר למעלה משישה שבועות בהם לא התקיימו מפגשים, אני סבור כי יש לדחות את הבקשה (ובכך להותיר את המצב הקיים, בו לא מתקיימים מפגשים, על כנו) וזאת על מנת לתת לקטינים תקופה של שקט עד להכרעה בהליך ולא להעמיד בסיכון נוסף את סיכויי הקטינים להיות מאומצים במשפחות בהן הם גדלים.
ליבי מבין את רצון המבקשים להמשיך את הקשר עם ילדיהם אולם עיניי נשואות לטובתם, ולפני הכל מניעת פגיעה אפשרית בהם בטווח הארוך, ולכן נחה דעתי כי במקרה זה מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשים.
לאור כל האמור לעיל, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.
באשר להליך העיקרי ניתנות ההוראות הבאות:
1.
מכוח סמכותי בהתאם להוראות תקנה 149(2)(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התש"ע-2018 אני מורה כי בקשת רשות הערעור תידון לפני הרכב של שלושה שופטים. המבקשים ימציאו שני עותקים נוספים של בקשת רשות הערעור, על נספחיה (עבור שני חברי ההרכב הנוספים), בתוך 20 ימים מהיום.
2.
תשובה לבקשה, בשלושה עותקים, תוגש בתוך 20 ימים ממועד המצאת החלטתי זו.
עם הגשת התשובה תיקבע הבקשה לשמיעה בפני הרכב בהקדם האפשרי.
3.
על נוסח התשובה תחול הוראת תקנה 140(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 כך שהיא לא תעלה על שנים עשר עמודים והיא תיערך בהתאם להנחיות טכניות בדבר צורת כל מסמך, מצורפיו ומבנהו כפי שנקבעו על-ידי מנהל בתי המשפט ופורסמו בהודעה ברשומות ובאתר האינטרנט של מערכת בתי המשפט.
4.
התשובה תוגש במקביל, הן לבית המשפט והן במישרין למבקשים.
5.
אי הגשת תשובה במועד כמוה כאי התייצבות, על הכרוך בכך.
מתיר פרסום ההחלטה במתכונת בה נחתמה, בהיעדר שמות הצדדים ופרטים מזהים אחרים.
ניתנה היום, י"ד בשבט
התשפ"ב (16.1.2022).
ש ו פ ט