בע"מ 8943-22 בע"מ 8943-22

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (סגן הנשיא ש' שוחט והשופטים ע' רביד ונ' שילה) בעמ"ש 16205-01-22 מיום 29.11.2022. בית המשפט המחוזי קיבל באופן חלקי ערעור שהגישה המשיבה על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו (השופטת ס' אופק) בתלה"מ 21808-02-19, תלה"מ 21769-02-19 ותלה"מ 41681-11-19 מיום 22.11.2021. בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש ישיב למשיבה סך של 300,000 ש"ח, שהושקע על-ידה ועל-ידי בני משפחתה בבניית בית פרטי שרשום על-שם המבקש (להלן: הבית).

רקע בתמצית

2.בשנת 2016 נישאו המבקש והמשיבה, ובשנת 2018 החלו בהליכי גירושין. בפסק דינו דחה בית המשפט לענייני משפחה את תביעת המשיבה, להכרה בזכויותיה במחצית מהרכוש שצברו הצדדים במהלך נישואיהם, לרבות בבית, וכן דחה את תביעתה לחיוב המבקש במזונותיה. בית המשפט לענייני משפחה הוסיף ודחה את תביעתו של המבקש לחיוב המשיבה בפיצויים, בין היתר בטענה כי העיכוב במתן הגט נגרם באשמתה.

3.על פסק דין זה הגישה המשיבה ערעור לבית המשפט המחוזי. לאחר הדיון בו צמצמה המשיבה את ערעורה לבקשה, כי בית המשפט יורה למבקש להשיב לה סכום של 300,000 ש"ח שהשקיעו היא ובני משפחתה בבניית הבית. בית המשפט המחוזי נעתר לערעורה לאחר שצומצם כאמור. נקבע כי המבקש הודה בהליך שיפוטי אחר, של הוצאה לפועל, שקיבל את הסכום הנ"ל מהמשיבה ומהוריה; וכי הודאה זו מקימה נגדו השתק שיפוטי. בית המשפט המחוזי הדגיש כי אף בהנחה שתחולתו של השתק שיפוטי מותנית בצמיחת "הנאה" לבעל הדין, הרי שתנאי זה מתקיים בענייננו, מאחר שלפי גרסת המבקש, טענתו כי קיבל את הסכום הנ"ל מהמשיבה ומהוריה סייעה לו לקבל משכנתא ובכך לצמצם את נזקיו בהליך ההוצאה לפועל.

4.מכאן הבקשה שלפניי, שבגדרה טוען המבקש, בעיקרו של דבר, כי לא קיבל את הסכום הנדון מהמשיבה, ולא אמר אמת בהליך ההוצאה לפועל; וכי מכל מקום, הוא לא נהנה מהטענה האמורה ולפיכך הוא אינו מושתק בגינה.

דיון והכרעה

5.דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בתשובה.

6.הלכה היא, כי ערכאת הערעור לא תידרש לבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי", אלא אם זו מעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או אם קיים חשש לעיוות-דין (ראו: בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). הבקשה שלפניי נטועה עמוק בנסיבות המקרה הפרטניות ואינה מעוררת שאלה עקרונית כאמור; וגם לא שוכנעתי כי מתן רשות ערעור דרוש בענייננו כדי למנוע עיוות-דין. לנוכח האמור, דין הבקשה להידחות.

7.למעלה מן הצורך אציין, כי לא מצאתי פגם בקביעת בית המשפט המחוזי, שלפיה לנוכח טענת המבקש בהליך ההוצאה לפועל, כי קיבל את הסכום הנ"ל מהמשיבה ומהוריה, הוא מושתק מלטעון את ההיפך בהליך הנדון.

8.כידוע, כלל ההשתק השיפוטי מונע מבעל דין להעלות טענות סותרות בהליכים שונים. זאת, גם כאשר בעלי הדין בשני ההליכים אינם זהים (ראו: ע"א 513/89 Interlego A/S נ' Exin-Lines Bros. S.A, פ"ד מח(4) 133, 196 (1994)). כלל זה נועד, בעיקרו של דבר, לשמור על טוהר ההליך השיפוטי ועל אמון הציבור במערכת המשפט (ראו: רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פ"ד נט(6) 625, פס' 9 לפסק דינו של השופט גרוניס (2005)). לתכלית זו שני פנים: מבחינה מוסרית, הכלל מתמקד בתום-לבם של בעלי הדין ונועד למנוע ניצול לרעה של ההליך השיפוטי; מבחינה מעשית, הכלל מבקש למנוע הכרעות סותרות של טריבונלים שונים (ראו, למשל: ע"א 1445/11 מרטינז נ' רילוב, פס' 24 (26.12.2012); ע"א 6181/08 וינוקור נ' ממונה מס ערך מוסף עכו, פס' 10 (28.8.2012)).

9.בעבר, תחולתו של כלל ההשתק השיפוטי הותנתה בכך שטענתו הרלוונטית של בעל הדין התקבלה במסגרת ההליך האחר (ראו, למשל: רע"א 6753/96 מ.מ.ח.ת. בע"מ נ' פרידמן, פ"ד נ(5) 418, 422 (1997)). במרוצת השנים רוכך תנאי זה, לכדי דרישה שלבעל הדין צמחה "הנאה" כלשהי כתוצאה מהעלאת הטענה שעל הפרק (ראו: עניין בית ששון, בפס' 11 לפסק דינו של השופט גרוניס; בר"מ 8689/14 הוועדה המקומית לתכנון ובניה מגדל העמק נ' מבני תעשיה בע"מ, פס' 14-11 לפסק דינו של השופט פוגלמן (4.5.2015)); ואף ביחס לנחיצותה של דרישה מרוככת זו ניתן למצוא עמדות שונות בפסיקתו של בית משפט זה (ראו: רע"א 2401/21 ג'עוני נ' נחלת שמעון בע"מ, פס' 35 לפסק דינו של השופט סולברג וההפניות שם (1.3.2022)).

10.אציין כי לגישתי, צמיחתה של "הנאה" כלשהי כתוצאה מהעלאת טענה מסוימת, איננה, ככלל, תנאי לקביעה כי בעל דין מושתק מלטעון את היפוכה. זאת, בעיקרו של דבר, לנוכח רציונל ההשתק שעניינו הגינות ותום-לב, שאינו מתמקד בתוצאת ההליך כי אם בהתנהלות בעל הדין, וממילא, תחולתו אינה מותנית בקיומה של "הנאה" כזו או אחרת (ראו: עניין בית ששון, בפס' 10 לפסק דינו של השופט גרוניס, וכן חוות דעתו של השופט רובינשטיין; עניין וינוקור, בפס' 13).

11.לנוכח האמור, אף בהנחה שהייתה מתקבלת טענת המבקש, שלא צמחה לו "הנאה" מהעלאת הטענה האמורה בהליך ההוצאה לפועל, לא היה בכך, לגישתי, כדי להוביל למסקנה שלפיה הוא אינו מושתק מלטעון את היפוכה בהליך דנן.

12.סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020.

משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.