בע"מ 8980/17 דוד יפה נ. עזבון המנוח דוד בנין ז"ל

1.

בקשה לרשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ש' שוחט ) מיום 24.10.2017 ברמ"ש 24941-07-17, בגדרו נדחתה בקשה לרשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטות בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (השופט י' שקד ) בתמ"ש 2342-01-14. בד בבד הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי.

2.

בין המבקשת לבין בעלה, הוא בנו של המשיב, הפרודים מזה שנים רבות, התקיימו הליכים משפטיים רבים בבית המשפט לענייני משפחה. ביום 23.8.2010 ניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה פסק דין הקובע את זכויות הצדדים, בין היתר בדירה בה מתגוררת המבקשת (להלן: הדירה ), ונקבע כי דירה זו שייכת למשיב (תמ"ש 25560/00 ו-25562/00). בהמשך לכך, ניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה פסק דין בתביעת פינוי אותה הגיש המשיב נגד המבקשת ובעלה, וניתן צו לפינויה מהדירה אשר נכנס לתוקפו ביום 31.1.2014. ערעור שהגישה המבקשת על פסק הדין נדחה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו.

ביום 1.1.2014 פנה המשיב לבית משפט השלום בראשון לציון בתביעה לתשלום דמי שימוש ראויים מהמבקשת. ביני לביני נפטר המשיב ועזבונו המשיך לנהל את ההליך. לאחר הגשת תצהירים לבית משפט השלום, קבע בית המשפט (השופט ר' ארניה ) בהחלטה מיום 27.3.2017 כי התובענה תועבר לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו. משהועבר התיק כאמור, קבע בית המשפט לענייני משפחה מועד לדיון קדם משפט (22.6.2017). אז הגישה המבקשת לבית המשפט לענייני משפחה בקשה להורות על בטלות העברת הדיון אליו והשבתו לבית משפט השלום, או לחלופין על סילוק התובענה על הסף. בהחלטה מיום 13.6.2017 דחה בית המשפט לענייני משפחה את הבקשה, מהטעמים הבאים: הסכמת הצדדים שניתנה בבית משפט השלום להעברה; תחולת הכלל "לא יעבירנו עוד"; והעובדה כי אינו מהווה ערכאת ערעור על החלטות בית משפט השלום (אותן המבקשת בחרה שלא לתקוף במסגרת ערעור). באותה החלטה הורה בית המשפט על הגשת בקשה נפרדת לסילוק התובענה על הסף.

ביום 20.6.2017 דחה בית המשפט לענייני משפחה בקשה שהגישה המבקשת לדחיית מועד הדיון שנקבע לקדם משפט מהטעם שבכוונתה להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה שלא להחזיר את הדיון לבית משפט השלום. לפיכך, ביום 22.6.2017 קיים בית המשפט לענייני משפחה דיון קדם משפט בתובענה, במסגרתו נדרש לשלל טענות סף שהעלתה המבקשת לסילוק התובענה על הסף ודחה אותן. לאחר הדיון האמור, נדרש בית המשפט לבקשה לסילוק התובענה על הסף שהוגשה בבקשה נפרדת, וקבע "ראה החלטתי בדיון" מאותו היום.

3.

המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט לענייני משפחה, כדלקמן: ההחלטה מיום 13.6.2017 (הדוחה את הבקשה להעברת התיק בחזרה לבית משפט השלום); ההחלטה מיום 20.6.2017 (הדוחה את הבקשה לדחיית מועד דיון קדם המשפט); ההחלטה מיום 22.6.2017 בדיון קדם המשפט; וההחלטה מיום 22.6.2017 (בעניין הבקשה לדחייה על הסף אשר הפנתה להחלטה הקודמת).

בית המשפט המחוזי קבע כי עיקר טענות המבקשת בבקשה לרשות ערעור שלפניו נסוב סביב ההנחה כי בית המשפט לענייני משפחה נעדר סמכות עניינית ומקומית לדון בתובענה. בהקשר זה, הפנה בית המשפט המחוזי להחלטתו מיום 19.7.2017 בבקשה לעיכוב ביצוע שהגישה המבקשת על אותה החלטה מיום 13.6.2017, במסגרתה התייחס בהרחבה לטענות האמורות בשאלת הסמכות ודחה אותן. בית המשפט המחוזי הצביע על כך שלמעשה החלטת ההעברה לא נסמכה על היעדר התנגדותם של הצדדים, אלא נשענה על שורת טעמים נכונים לגופו של עניין, ובהם העובדה כי בפועל התביעה שהוגשה לבית משפט השלום מהווה תביעת המשך לתביעה רכושית שהתנהלה בבית המשפט לענייני משפחה, שהמנוח היה צד לה, ונקבע במסגרה בין היתר כי המבקשת ובעלה השקיעו כספים רבים בדירה. לאור זאת, ונוכח קיומם של הליכים נוספים בין המבקשת לבין בעלה, נקבע כי מכוח הכלל " משפחה אחת שופט אחד ", "הרי שמן ההיגיון, היעילות, השכל הישר והדין לקבוע כי ראוי שכל ההתדיינויות הרלוונטיות למשפחה זו ידונו תחת קורת גג אחת".

בנוסף, הבהיר בית המשפט המחוזי כי תקיפה החלטת בית משפט השלום בטענה כי "החלטת ההעברה מוטעית" מקומה להיעשות במסגרת בקשת רשות ערעור על ההחלטה האמורה. כן הובהר, כי בדומה לבית המשפט לענייני משפחה, אף בית המשפט המחוזי אינו משמש במקרה זה ערכאת ערעור על החלטת בית משפט השלום שנתן את החלטת ההעברה, ואינו יכול להתערב בשיקול דעתו. לאור זאת, דחה בית המשפט המחוזי את טענות המבקשת, בציינו כי בית המשפט לענייני משפחה מהווה פורום טבעי לבירור המחלוקת, "בשים לב להיכרותו הממושכת את הנפשות הפועלות כמו היותו הגורם שנתן את פסה"ד בתביעת המשיב לפינויה של המבקשת מהדירה (שבגין השימוש בה ע"י המבקשת נתבעים דמי השימוש בתביעה הנוכחית)". לבסוף, דחה בית המשפט גם טענה שהעלתה המבקשת בדבר הצורך כי מומחה שמונה מטעם בית המשפט יחווה דעתו גם בנוגע להשקעותיה בדירה (ולא אך לגבי גובה דמי השימוש בה), בקבעו כי "טענת הקיזוז תיבחן לגופה במסגרת פסה"ד לפי הסכום שננקב בכתב ההגנה".

4.

כעת מונחת לפני בקשה לרשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי, במסגרתה המבקשת שבה וטוענת, באריכות ובחזרתיות, טענות שהועלו על ידה ונדחו בערכאות קמא. לעמדתה, שגה בית המשפט המחוזי כאשר התעלם מכך שבית משפט השלום "לא דן ולא החליט בנושא הסמכות", אלא אך קבע מיוזמתו כי "עדיף" כי העניין יידון בבית המשפט לענייני משפחה. בנסיבות אלו, כאשר מדובר בתביעה בין קרובים של בני זוג לשעבר שאינה בסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה, ואף לא התקיימו תנאי סעיף 79(א) לצורך ביצוע ההעברה – טוענת המבקשת כי שגו הערכאות הקודמות כאשר נמנעו מהכרזה על בטלותה. כן שגו הערכאות הקודמות, כך סבורה המבקשת, משלא הורו למומחה מטעם בית המשפט לחוות דעתו בעניין השקעותיה בדירה, לצורך טענת הקיזוז שהעלתה.

5.

לאחר עיון בבקשה ובהחלטות דלמטה, אין בידי לקבל את הבקשה, אשר אינה מגלה כל עילה המצדיקה מתן רשות ערעור ב" גלגול שלישי " – רשות אשר תינתן רק כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת או במקרים בהם נדרשת התערבות בית משפט זה משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינה של הבקשה נטוע כולו בנסיבות העובדתיות הקונקרטיות הקשורות לסכסוך בין המבקשת למשיב, והיא אינה מעוררת כל שאלה בעלת חשיבות כללית. אף לגופו של עניין, קביעותיו של בית המשפט המחוזי בעניין סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה לדון בתובענה אינן מגלות פגם. בנסיבות אלו לא מצאתי כי ישנה עילה או קיימת הצדקה למתן רשות ערעור.

6.

אשר על כן, הבקשה נדחית, ויחד עמה גם הבקשה לעיכוב ביצוע. המבקשת תישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 1,500 ₪.