בע"מ 9010/20 פלוני נ. פלוני

1.

המבקש והמשיבה, בני זוג לשעבר, מתגוררים בארצות הברית. בית משפט בניו יורק הורה בשנת 2013 שהמשיבה זכאית ל-45% מנכס המקרקעין "במדינת ישראל" של המבקש. ביום 6.2.2020 תיקן בית המשפט שם את פסק הדין, אולם פרטי הנכס עדיין אינם מופיעים בו (להלן: הפסק הזר ). הצדדים מסכימים שהמבקש הוא בעלים של נכס מסוים בארץ (להלן: הנכס ). לפי קביעת הערכאות קמא, אין ראיה שיש למבקש נכס מקרקעין אחר בישראל. המשיבה עתרה לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו לאכוף את הפסק הזר ולהכריז שהוא בר ביצוע. המבקש התנגד לכך, בין היתר מאחר שהפסק הזר עמום (אפ"ח 43412-11-18, להלן: תביעת האכיפה ). בית המשפט המחוזי מרכז קיבל ביום 24.10.2019 תביעות של המשיבה והמבקש בגין הפקעת הנכס. הפיצוי הועמד על 2,915,000 ש"ח: 55% למבקש, ו-45% יופקדו בקופת בית המשפט למשך 90 יום כדי שהמשיבה תציג החלטה בעניין, ו ָ ל ֹ א – יועברו למבקש. לבקשת המשיבה, נתן בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופטת ק' גיל ) ביום 21.1.2020 סעד זמני בתביעת האכיפה והורה שעד להכרעה בה יופקד הכסף בקופתו.

2.

המבקש עתר לבית המשפט לענייני משפחה לבטל את הסעד הזמני. בית המשפט (כב' השופטת ק' גיל ) קבע ביום 12.7.2020 שמאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה מפני שהצדדים מתגוררים בחו"ל; שסיכויי התביעה להכרה ישירה פחתו כי הפסק הזר, גם לאחר שתוקן בינתיים כאמור, אינו נוקב בפרטי הנכס; ושלכאורה אין מניעה להכיר בפסק הזר הכרה אגבית. על כן קיבל בית המשפט את בקשת הביטול והורה להשיב למבקש את הכסף שהופקד בקופת בית המשפט תוך 30 יום – אלא אם כן המשיבה תגיש בתקופה זו תביעה על סכום הפיצוי ותבקש בה הכרה אגבית בפסק הזר, שאז הכסף יישאר בקופת בית המשפט עד להכרעה בתביעה החדשה (להלן: החלטת הסעד הזמני ). המבקש הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטת הסעד הזמני, ועיקרה שלא לאפשר למשיבה להגיש תביעה חדשה, כלומר שהכסף יעבור לרשותו בתום 30 הימים. בית המשפט לענייני משפחה דחה את הבקשה ביום 27.7.2020 משום שמהותה טענות ערעור על כך שההחלטה שגויה, ולא טענות שמצדיקות עיון מחדש בה.

3.

המשיבה הגישה תביעה כאמור בהחלטת הסעד הזמני (תמ"ש 23922-08-20). המבקש הגיש בה "בקשה לביטול עיכוב הכספים והשבתם לאלתר" לידיו. בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב–יפו (כב' השופטת ק' גיל ) דחה את הבקשה ביום 18.9.2020. נקבע שהמבקש טען שוב שהחלטת הסעד הזמני שגויה ולא הציג נימוק חדש, ולכן אין מקום להידרש לטענותיו. המבקש ביקש רשות לערער על החלטה זו. ביום 22.11.2020 דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב–יפו (כב' סגן הנשיא ש' שוחט ) את הבקשה על הסף. נמצא שהמבקש שב על טענותיו הקודמות או טען מה שהיה עליו לטעון בבקשת רשות לערער על החלטת הסעד הזמני – בקשה שלא הוגשה מעולם, ושמועד הגשתה חלף. בית המשפט קבע שהמבקש הציג את העובדות כך שבית המשפט לענייני משפחה נתן מיוזמתו "צו עיקול אוטומטי" במעמד בית המשפט בלבד, אולם לא כך היה בפועל.

4.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקש טוען שעולות בעניינו סוגיות עקרוניות של תקינות ההליך השיפוטי ושל צדק דיוני: החלטת הסעד הזמני היא צו עיקול אוטומטי שניתן במעמד בית המשפט לענייני משפחה בלבד וביוזמתו; את הדיון בבקשות לביטול העיקול היה צריך לקיים לפי סדר הדין המתאים; המבקש מיצה הליכים בבית המשפט לענייני משפחה לפני שפנה לערכאת הערעור; רק לאחר הגשת התביעה החדשה ביום 11.8.2020 היה אפשר להשיג על החלטת הסעד הזמני; בניגוד לקביעות הערכאות קמא, יש למבקש זכויות בדירה נוספת בישראל ולא רק בנכס; התביעה האגבית להכרה בפסק הזר חסרת סיכוי והוגשה בחוסר תום לב; מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המשיבה.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי למסקנה שדינה להידחות. טענות המבקש כאילו היה עליו "למצות הליכים" בבית המשפט לענייני משפחה על דרך של בקשות לעיון חוזר, אין בהן ממש. בעל דין רשאי לבקש עיון חוזר, אולם אל לו לשכוח את המועדים להשגה על החלטה לערכאה גבוהה יותר. אם בחר בנתיב דיוני אחד והתמקד בו עד כדי איחור בפנייה לאחר, הוא יישא במחיר ההחלטה הטקטית שלו. כבית המשפט המחוזי, אף אני סבור שאין לפנינו עיקול, כי אם בקשה שהוגשה באיחור להשיג על החלטת הסעד הזמני.

6.

כידוע, ערכאת הערעור – וביתר שאת ב"גלגול שלישי" – תמעט להתערב בהחלטה בדבר סעדים זמניים, אלא אם כן דחיית הבקשה עלולה להסב נזק בלתי הפיך לצדדים או להשפיע השפעה מהותית על זכויותיהם (רע"א 7235/20 יפתח נ' רשות מקרקעי ישראל , פסקה 6 (25.10.2020)). טענות המבקש בעניין זה, אשר נטועות כולן בדל"ת אמות המקרה שלו ואשר אינן עונות על אמת המידה האמורה, אינן מגלות עילה למתן רשות לערער.

הבקשה נדחית אפוא. היא הייתה מנוסחת באריכות יתרה (23 עמודים, אף שהחלטת בית המשפט המחוזי נושאת שמונה עמודים בלבד והחלטת הסעד הזמני בת מעט יותר משלושה עמודים) תוך חזרה על טענות. המבקש ישלם הוצאות לאוצר המדינה בסך 3,000 ש"ח.