בע"מ 9049/15 פלוני נ. פלוני

1.המשיבה והמבקש הם אחים. תביעת המשיבה כנגד המבקש על סכום של כמיליון ש"ח נדחתה ברובה על ידי בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (תמ"ש 46542-03-13, כב' השופטת א' שמאי-כתב ), למעט חיוב המבקש בסכום של כ-96,000 ש"ח, המבטאים 2/3 מדמי שכירות שנגבו על ידי המבקש בגין שתי יחידות דיור שהמשיבה הינה בעלת 2/3 מהזכויות בהן. על חיוב זה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים (עמ"ש 8767-07-15, כב' השופטים מ' סובל , ת' בזק-רפפורט ו- ד' מינץ ) – שנדחה. מכאן הבקשה שבפניי.

2.לטענת המבקש, המשיבה לא עמדה בנטל הראיה להוכיח כי קיבל לכיסו את הכספים שנפסקו לחובתו, וכי המסמך שהציגה כראיה היה מזויף. עוד נטען כי לאחר קבלת פסק דינו של בית המשפט לענייני המשפחה, הובא לידיעת המבקש תצהיר המשיבה בהליך אחר שנקטה נגד אחים נוספים, המוכיח בעליל – כך לגישת המבקש – כי האחים האחרים הם שנטלו לעצמם את דמי השכירות. מן הפן המשפטי, נטען כי יש לבטל את פסק הדין עקב מרמה, וכי קיים השתק שיפוטי שכן המשיבה העלתה טענות עובדתיות סותרות בהליכים שונים.

3.לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, באתי למסקנה כי דינה להידחות, ללא צורך בתגובה. השגגות שמייחס המבקש לבית המשפט לענייני משפחה נעוצות בעיקרן במישור העובדתי. הלכה ידועה היא כי בית משפט זה, כערכאת הערעור, לא יתערב בקביעות עובדתיות שבהן מסור יתרון דיוני לערכאה המבררת. כעולה מהחומר, בית המשפט קמא נדרש לראיות שעמדו בפניו, ועל בסיסן – ולנוכח הרף הראייתי של מאזן הסתברויות הנדרש בתיקים כגון דא – פסק לטובת המשיבה את שפסק. באשר למבקש, קבע בית המשפט קמא כי הלה מסר גרסאות סותרות ובלתי-סדורות, וכי קיימת אי-בהירות באשר לאופן בו עברו דמי השכירות בין האחים וכיצד נגבו. בנסיבות אלה, נראה כי גם תצהיר המשיבה בהליך האחר אינו יכול לבסס את טענת המרמה שטען המבקש. כפי שקבע בית המשפט המחוזי, אין לייחס משמעות מהותית לכך שבהליך הקודם לא נקבה המשיבה בשם המערער כאחד האחים שלטענתה גבו דמי שכירות, מה עוד שהמערער לא עמד על העדתו של אח נוסף, שלפי טענתו הוא שגבה את הכספים. התוצאה היא כי הבקשה אינה מגלה טעם המצדיק התערבות בהחלטות הערכאות הקודמות, וביתר שאת כך עת עסקינן ב"גלגול שלישי".

4.הבקשה נדחית. בהעדר תגובה אין צו להוצאות.