בע"מ 9064/20 פלוני נ. פלוני

1.

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטים

א' ואגו – סג"נ, ג' גדעון ו- ג' לוין ) מיום 25.11.2020 ב עמ"ש 44318-08-20 , במסגרתו נדחה ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע (השופטת ר' אטדגי-פריאנטה ) מיום 16.8.2020, אשר קיבל את עתירת המשיב לקבלת משמורת מלאה על הבן המשותף של הצדדים.

2.

בפסק דין מפורט האוחז 44 עמודים, קבע כאמור בית המשפט לענייני משפחה כי ראוי שבנם המשותף של הצדדים, קטין יליד שנת 2014, יעבור למשמורתו הבלעדית של אביו, וכך הורה. החלטתו התבססה על התרשמותו מהעדויות השונות, ובכלל זאת מומחים שונים ובהן מומחית מוסכמת שמינה לבחינת טובתו של הקטין, אשר מסקנותיה, "מוצאות תימוכין בכלל התשתית הראייתית המונחת בפניי. כל הגורמים המשפיעים בקהילה אשר טיפלו ומטפלים במשפחה, הגיעו למסקנה זהה והיו תמימי דעים כי יש להורות על העברת המשמורת לידי האב". נקודה משמעותית עליה עמד בית המשפט בנוגע להתנהלותה של המבקשת, נגעה לניסיונה לשכנע כי הקטין חווה פגיעה מינית מצד אביו. נקבע בהקשר זה, כי העובדה שהאם נחושה בדעתה להוכיח שוב ושוב כי כל הרשויות טעו (המשטרה/הרווחה/המטפלים) והאב אכן פגע מינית בבן, "והאובססיה הניכרת בדבריה אף בחקירתה בפני, תוך התעלמות מהמלצות ועדות הטיפול, התסקיר והמומחית", מלמדת על הידרדרות ממשית הפוגעת בקטין. בהמשך לכך, נקבע כי פועל יוצא מהתכחשותה של המבקשת לקושי שבהמשך התנהלותה הינו חוסר היכולת לתרגם את הסיוע המקיף והנרחב שניתן לה לכדי שינוי מהותי וממשי בחייה:

"אכן, כל המערכת נרתמה לסייע לאם בטרם נקיטה בצעדים קיצוניים, ואולם למרבה הצער, חרף המעטפת הטיפולית הנרחבת לה זכתה האם וחרף מאמציי החוזרים ונשנים למצות עד תום את כל ההליכים הטיפוליים טרם הכרעה בתובענה זו, הדבר לא צלח; וכפי שעולה אך לאחרונה מהודעת העו"ס, האם אינה מרפה וממשיכה באותה התנהגות מזיקה" (פסקה 16 לפסק הדין).

3.

ערעורה של המבקשת על פסק הדין כאמור נדחה. בית המשפט המחוזי ציין את מסקנתו של בית המשפט לענייני משפחה וכן את קביעתו כי תלונות האם נעדרות בסיס וכי התנהלותה מזיקה לקטין, ולא מצא מקום להתערבות. בהמשך לכך, עשה בית המשפט שימוש בסמכותו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ודחה את הערעור.

4.

מכאן הבקשה לרשות ערעור, בה טוענת המבקשת כי טענותיה לא זכו להתייחסות בפסק דינו הקצר של בית המשפט המחוזי. מרכזה של הבקשה, כך נטען, נסוב סביב "העובדה כי פסק דינו של בימ"ש המחוזי לא בחן כלל את טובת הקטין ולא נתן כל ביטוי בפסק דינו לתמלילים שהוצגו בפניו בדבר הפגיעות המיניות המתבצעות בו לכאורה ע"י המשיב, לאחר שמשמורת הקטין הועברה לידי האב".

המשיב מתנגד לבקשה, ומדגיש כי "טובת הקטין נבחנה על ידי בית המשפט לענייני משפחה במשך למעלה מארבע שנים והוכרעה על ידו". כן הודגש, כי כלל המומחים, לרבות הרופאים, אשר בדקו את הקטין, לא מצאו כל סימן לפגיעה מינית בו, וכל תיקי המשטרה שנפתחו נגד האב נסגרו מחוסר אשמה. הוער כי בביקור בית שערכה נציגה מהמחלקה לשירותים חברתיים להבים ביום 15.9.2020, הופתעה הנציגה לשמוע מהקטין כי האם ממשיכה לומר לו שאבא עושה לו דברים לא נעימים – דיווח שהביא להגשת בקשה מטעם המחלקה לשירותים חברתיים לבית המשפט להעברת המפגשים עם האם למרכז קשר.

5.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, בפסקי הדין של הערכאות הקודמות ובתגובת המשיב, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. הקביעות בפסקי הדין אינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, ואין הבקשה מגלה כל חשש לעיוות דין. אכן, הכרעתו של בית המשפט לענייני משפחה נוגעת בנושא רגיש ביותר – משמורת הקטין, אשר נגזרת משאלת טובתו. עם זאת, התרשמתי כי נעשתה מלאכה יסודית, אשר התמונה הנגלית בסיומה מחייבת את המסקנה אליה הגיעו הערכאות קמא.

ככל שהמבקשת סבורה כי אירע שינוי נסיבות מהותי בעניינו של הקטין, פתוחה בפניה האפשרות לפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט לענייני משפחה. עם זאת, נראה כי הגיעה השעה, ואומר זאת בזהירות, כי המבקשת תרפה מן ה"מלחמה", בה כולם יוצאים נפסדים, וכן מהשימוש בכלים פסולים, וחלף זאת תשווה לנגד עיניה את טובתו האמיתית של הקטין.

6.

הבקשה נדחית אפוא. אין צו להוצאות.