בע"מ 9114/18 פלוני נ. פלוני

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 26.11.2018 (עמ"ש 12883-09-18, השופטים ת'

בזק רפפורט , ד' טפרברג ו- א' דורות ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים מיום 17.6.2018 (תמ"ש 41070-10-15, השופטת א' בן דור לילב ).

2.

המבקש והמשיבה הם בני זוג לשעבר, ולהם בן קטין (להלן: הקטין ). הבקשה היא אחד מן הגלגולים של ההתדיינות בין הצדדים בעניין הסדרי הראיה ביחס לקטין. ביום 21.11.2013 הורה בית המשפט לענייני משפחה, בהסכמת הצדדים, על שילובו של הקטין בגן בבית שמש, וביום 4.2.2015 נתן פסק דין מוסכם שקבע את הסדרי הראיה

(תמ"ש 25527-05-13, השופטת א' בן דור ליבל ). יצוין כי במסגרת הסכסוך שהוביל לגירושיהם של הצדדים, ובטרם הגיעו להסכמות שעוגנו בהחלטה ובפסק הדין, פנתה המשיבה למקלט לנשים נפגעות אלימות בבית שמש והתגוררה בו במשך תקופה. לאחר מכן, היא נותרה להתגורר בעיר, בעוד המבקש המשיך לגור בירושלים.

3.

ביום 21.10.2015, המבקש הגיש תביעה לשינוי של הסדרי הראיה, כך שהקטין ישהה עמו יום נוסף בימי חמישי, אחת לשבועיים, וביום 18.1.2016, הגיש תביעה לשינוי המסגרת החינוכית של הקטין, אשר למד באותה עת בבית ספר יסודי בבית שמש, כך שילמד במוסד חינוכי בירושלים.

4.

בית המשפט לענייני משפחה דחה את התביעות האמורות, באמצו את מרבית ההמלצות שנכללו בתסקיר של עובד סוציאלי ובחוות דעתה של המומחית שמונתה מטעם בית המשפט, שציינו, בתמצית, כי הדבר מתחייב מטובתו של הקטין. בית המשפט לענייני משפחה חרג מההמלצות האמורות רק בכך שקבע כי לקראת סיום לימודיו של הקטין בבית ספר יסודי, ייבחר מקום לימודיו בחטיבת הביניים והתיכון תוך שקילת טובתו העדכנית, ככל שמי מן הצדדים ייזום דיון בנושא.

5.

המבקש ערער על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את ערעורו. בית המשפט המחוזי לא ראה להתערב בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, וקבע כי זה צדק באמצו את המלצות התסקיר ואת חוות דעת המומחית. בית המשפט המחוזי הדגיש כי בית המשפט לענייני משפחה התרשם שלמבקש מסוגלות הורית טובה, אך מטעמים של טובת הקטין סבר שאין מקום להכניס בחייו את השינויים המבוקשים.

6.

הבקשה דנן מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בעיקרו של דבר, המבקש טוען כי המשיבה טפלה עליו האשמות ללא כל בסיס. המבקש גורס כי עניינו משקף סוגיה עקרונית בתחום דיני המשפחה שעניינה בעלי דין המציגים עלילות שווא על מנת "לקבוע עובדות בשטח" שישפיעו על הסדרים עתידיים. לשיטתו של המבקש, המשיבה עברה למקלט בבית שמש ללא הצדקה, וכך הביאה לקביעת מקום לימודיו של הקטין וכן את הסדרי הראיה בעניינו. כמו כן הוא טוען כי התנהגות המשיבה משליכה על מסוגלותה ההורית.

7.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה מצאתי כי דינה להידחות בהתאם לתקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, ואף לא התרשמתי כי דחייתה עלולה להוביל לעיוות דין. פסקי הדין מבוססים על יישום העיקרון של טובת הקטין בנסיבות המקרה. בשולי הדברים אציין כי פסקי הדין של בית המשפט המחוזי ובית המשפט לענייני משפחה לא כללו כל התייחסות לטענות שעניינן הטלת דופי במבקש.

8.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.