פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"מ
9129/09
בפני:
כבוד השופטת ע' ארבל
המבקשת:
פלונית
נ ג ד
המשיב:
פלוני
בקשת
רשות
ערעור
על פסק דינו של בית המשפט המחוזי
בתל אביב-יפו מיום 1.10.09 בבע"מ 1236/03 שניתן על ידי
כבוד השופטת י' שטופמן
בשם המבקשת:
עו"ד ש' זהר
החלטה
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בבע''מ 1236/03 מיום 1.10.2009, בו נקבע שהמבקשת זכאית לקבל מהמשיב סכום של 232,500 ש''ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.
1.
המבקשת והמשיב התחתנו בתאריך 23.9.1974 ונולדו להם חמישה ילדים שכיום כולם בגירים. המבקשת הגישה כנגד המשיב תביעות רכוש ותביעת מזונות, ובכלל זה זכויות בעלות בבית ברעננה אשר בנוי על קרקע שניתנה למשיב ע''י הוריו (להלן: בית המגורים ). בית משפט השלום (כבוד השופטת ג' גוטזגן) קבע בין השאר שהבעלות בבית המגורים שייכת באופן בלעדי למשיב. המבקשת ערערה בין השאר על קביעה זו, ובית המשפט המחוזי (כבוד השופטת י' שטופמן) קבע בעניין זה כי המבקשת הינה הבעלים במשותף עם המשיב בבית המגורים, זאת במובחן מזכויות המשיב במגרש שעליו בנוי הבית, אשר הזכויות בו הן בבעלות המשיב בלבד. בתגובה לפסק דין זה הגיש המשיב בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, בו נקבע שהדיון בתיק יוחזר לבית המשפט המחוזי להערכת זכויות המבקשת, כאשר את זכויות אלו יש לקבוע על בסיס כספי ולא קנייני.
2.
בדיון שנערך בבית המשפט המחוזי הצדדים היו חלוקים בדעותיהם באשר למשמעות פסק דינו של בית המשפט העליון. בית המשפט המחוזי קבע שכוונת בית המשפט בפסק דינו הייתה להמיר את הקביעה שהמבקשת הינה הבעלים במשותף במבנה של בית המגורים לסכום כסף אשר יינתן לה, ובשל כך מונה שמאי שיעריך את שווי המבנה בלבד. לאחר שהשמאי הגיש חוות דעת אשר קבעה ששווי המבנה הינו 465,000 ש''ח, פסק בית המשפט ששווי הזכויות של המבקשת הינם 232,500 ש''ח, קרי חצי משווי המבנה.
מכאן הבקשה שלפני.
3.
המבקשת טוענת שטעה בית המשפט כאשר קבע שזכויותיה של המבקשת בבית המגורים שוות למחצית שווי המבנה בלבד, תוך שהיא מדגישה מספר טיעונים עיקריים. ראשית, טוענת המבקשת שבית המשפט סטה בקביעתו ובהנחיות שנתן לשמאי מהלכות של בית משפט זה (ע''א 346/62 רכטר נ' מנהל מס עזבון, ירושלים , פ''ד יז 701 (1963) (להלן: הלכת רכטר ); ע''א 809/90 לידאי נ' לידאי , פ''ד מו 602 (1992) (להלן: הלכת לידאי )), בהן נקבע שיש לחשב את שווי המבנה במנותק מהקרקע על פי הנוסחה ששני שלישים מהשווי שווים לזכות הדייר ורק שליש לבעל הקרקע, ובנוסף נקבע שיש לפצות במקרים אלו לא רק על פי ערך שווי המבנה אלא גם לתת פיצוי על עצם זכות המגורים. בנוסף טוענת המבקשת שקיימת סטייה נרחבת בערכאות הנמוכות מיישום נכון של הלכות אלו, הנובעת מכך שהן אינן ברורות דיין ומצריכות הבהרה.
4.
לאחר עיון בבקשה נחה דעתי כי בנסיבות העניין דינה להידחות.
כידוע, בקשת רשות ערעור ב''גלגול שלישי'' לא תינתן אלא במקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (רע''א 9168/08 מריו לזניק נ' ענבר ליס בע''מ (לא פורסמה, 3.2.09)). המבקשת לא הצביעה על סוגיה אשר מצדיקה דיון שכזה. הבקשה מעלה שאלות העוסקות ביישומן של הלכת רכטר והלכת
לידאי על עובדות המקרה הספציפי, ובכך אין כדי להוות סיבה מספקת לקבלת הבקשה (רע''א 2882/05 בנק לאומי לישראל בע''מ נ' בלולו (לא פורסם, 16.1.06)). למעלה מן הנדרש אציין שמעיון בדבריה של השופטת נתניהו בהלכת לידאי נראה שאין קביעה חד משמעית בנוגע לשיטת החישוב של ערך הזכויות בבית המגורים, וכי קביעה כזו הושארה לשמאים מומחים שיבחנו את העניין לנסיבותיו ובלשונה:
"כיצד ייקבע שווי המבנה ללא הקרקע? ב ע"א 346/62
הנ"ל הועלתה האפשרות של קביעת הפיצוי על-פי יחס החלוקה
בין בעל בית ודייר מוגן של דמי המפתח - שני
שלישים לדייר ושליש לבעל הבית. בעניננו מתעוררת שאלה נוספת: איזה חלק מהמגרש ששטחו כדונם וחצי רואים אותו לצורך חלוקה כזו, או אחרת, כהולך עם הבית. לא אנסה להשיב כאן על שאלות אלה. על הצדדים יהיה להפנותן לשמאים מומחים לדבר".
5.
בנוסף אציין שהמבקשת טוענת שנפלה טעות בהחלטת בית המשפט המחוזי באשר לדרך החישוב של ערך הזכויות של המבקשת בבית המגורים, אך הלכה פסוקה היא שאין טענה זאת מצדיקה בפני עצמה מתן רשות ערעור, וזאת ללא צורך להביע עמדה בעניין (רע''א 4356/06
נביל נ' בנק דיסקונט לישראל בע''מ
(לא פורסמה, 18.6.06)).
משכך, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ד' בתמוז תש"ע (16.6.10).
ש ו פ ט ת