בע"מ 9170/18 פלוני נ. פלוני

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 29.11.2018 (עמ"ש 57029-05-18, השופטים הבכירים ש' דברת ו- א' ואגו והשופטת ג' לוין ). בית המשפט המחוזי קיבל ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע מיום 17.4.2018 (ת"ע 43252-03-15, השופטת ר' אטדגי-פריאנטה ).

2.

מקורה של הבקשה דנן בסכסוך משפחתי בין המבקש ושלוש אחיותיו, הן המשיבות, שנסב על שאלת תוקפה של צוואה מיום 22.6.2014 שהותירה אחריה אמם המנוחה (להלן בהתאמה: הצוואה ו- האם ). בצוואה זו קבעה האם כי רכושה יחולק כך שהמבקש יקבל 91% ממנו ויתרתו תחולק בין המשיבות. הצוואה שנערכה בעת שהאם הייתה מאושפזת בבית חולים במצב קשה, קוימה בחתימתם של שני עדים – עורך הדין שערך את הצוואה ואחות שנמנתה עם הצוות הרפואי (להלן בהתאמה: עורך הדין ו- האחות ).

3.

המבקש הגיש בקשה לקיום צוואה לרשם לענייני ירושה, ובהמשך לכך המשיבות הגישו את התנגדותן לכך. על כן, הדיון בבקשה ובהתנגדות לה הועבר לבית המשפט לענייני משפחה. בפסק דינו, העומד ביסוד ההליך הנוכחי, בית המשפט לענייני משפחה קיבל את הבקשה לקיום הצוואה ודחה את כל טענות ההתנגדות שהעלו המשיבות. אמנם, בית המשפט לענייני משפחה ציין כי האחות לא זכרה את נסיבות חתימתה על הצוואה, והוסיף כי נוסח הצוואה לא כלל את אישור העדים לכך שהאם הצהירה בפניהם כי "זו צוואתה" (בניגוד לקבוע בסעיף 20 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק הירושה )). אולם, בסופו של דבר הוא קבע, בהסתמך על נוסח הצוואה ועדויות תומכות נוספות, כי מדובר לכל היותר בפגם צורני שניתן להתגבר עליו בהתאם להוראות סעיף 25 לחוק הירושה.

4.

המשיבות הגישו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, וזה התקבל. בית המשפט המחוזי קבע כי היעדרו של אישור העדים בנוסח הצוואה לכך שהאם הצהירה בפניהם כי זו צוואתה הוא פגם צורני, אשר ניתן להתגבר עליו בהתאם לתנאי סעיף 25 לחוק הירושה. אולם, בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי המבקש לא הוכיח כי הצוואה אכן הובאה בפני שני עדים, תוך התייחסותו לעדותה של האחות, לפיה היא כלל לא קיימה שיחה עם האם בנוגע לצוואתה. בנסיבות אלה, קבע בית המשפט המחוזי כי יש לבטל את צו קיום הצוואה. יצוין כי בית המשפט המחוזי קבע כי ממילא קיים ספק ממשי בנוגע לכך שהצוואה שיקפה את רצונה החופשי והאמיתי של האם.

5.

בבקשה שבפני טוען המבקש כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מעורר סוגיות משפטיות רחבות. לטענת המבקש בית המשפט המחוזי פסק בניגוד להלכה הפסוקה בפסלו את הצוואה בהתבסס על הקביעה שהיא הובאה אך בפני עד אחד. עוד טוען המבקש כי טעה בית המשפט המחוזי בקבעו שנפל בצוואה פגם צורני. כמו כן, מלין המבקש על כך שבית המשפט המחוזי התערב בקביעות העובדתיות של בית המשפט לענייני משפחה בנוגע לכך שהצוואה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של האם.

6.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור מצאתי כי דינה להידחות בהתאם לתקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, ואף לא התרשמתי כי דחייתה עלולה להוביל לעיוות דין. פסקי הדין של הערכאות הקודמות ניתנו בהסתמך על קביעות עובדתיות ויישומו של הדין הרלוונטי ביחס אליהן. אין בהם כדי להצדיק דיון ב"גלגול שלישי".

7.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.