בע"מ 9172/18 פלוני נ. פלוני

מונחת בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (עמ"ש 19256-09-17, כב' השופטים י' אטדגי, י' שבח וש' שוחט )

לפיו נדחה הערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (תמ"ש 53679-02-14, כב' השופט א' שני ) בו התקבלה תביעתו של המבקש בדבר תקפות ההסכמים בינו לבין המנוח אשר המשיבים הם יורשיו. עם זאת, התערב בית משפט קמא בקביעת הריבית שיישא סכום החוב שנבע מהסכמים אלו אשר לו זכאי המבקש. בבית המשפט לענייני משפחה נפסק כי המבקש יהיה זכאי לריבית שנקבעה בהסכם, שהיא הריבית עבור משיכת יתר בבנק הפועלים ביום התשלום בפועל, ולשם קביעת שיעורה רשאי המבקש לנקוט בהליך נפרד. תחת קביעה זו פסק בית משפט קמא כי משתבע המבקש את הריבית ההסכמית היה עליו להוכיח את שיעורה באותו ההליך, ככל עניין עובדתי אחר הדרוש הוכחה. מאחר שנתון זה לא הוכח, פסק בית המשפט המחוזי שסכום החוב יישא ריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961. כנגד קביעה זו הבקשה המונחת בפניי.

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי למסקנה שדינה להידחות וזאת בהתאם לתקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. לא מצאתי כי הבקשה מעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים והמבקש אף אינו טוען לכך. בנוסף, לא מתקיים התנאי לפיו קבלת הבקשה נדרשת על מנת למנוע עיוות דין. מעיון בפסק הדין של בית משפט קמא עולה כי לא נפל בו כל פגם. יודגש כי משהוגשה תביעה לסעד כספי על בית משפט להידרש לכימות שיעור החיוב לרבות תוספת ריבית. הנטל להוכחת שיעור הריבית מוטל על התובע. בית המשפט המחוזי קבע את הריבית על סמך הוראת החוק בהיעדר תשתית עובדתית לקביעת שיעור גבוה יותר. ההכרעה היא קונקרטית ביחס למקרה הנדון לרבות ההסכם והסעיף הרלוונטי עליו חתמו הצדדים.

הבקשה נדחית.