בע"מ 9248/20פלוני נ. פלוני

1.

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגן הנשיא ש' שוחט והשופטים ע' רביד ו- נ' שילה ) בעמ"ש 17590-01-20 מיום 3.12.2020, בגדרו התקבל ערעור המשיבה על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (השופטת א' ז'יטניצקי רקובר ) בתמ"ש 4831-03-16 מיום 15.12.2019.

2.

בפסק דינו קיבל בית המשפט לענייני משפחה את תביעת המבקש להפחתת סכום מזונות ילדיהם הקטינים של הצדדים כפי שנקבע בהסכם הגירושין, בקובעו, לאחר בחינה של כל אחת מעילות ההפחתה להן טען המבקש, כי "צירופם של כל גורמים אלה יחד וודאי שמהווים שינוי נסיבות מהותי המצדיק בחינה מחודשת של דמי המזונות" . בהתאם, הורה בית המשפט כי סכום המזונות יופחת מסך של 13,000 ₪ לחודש לסך של 5,000 ₪ לחודש וכי המבקש ישלם 40% מהוצאות אחזקת המדור בדירה החלופית בה יעברו להתגורר המשיבה והקטינים, חלף תשלום מחציתן, החל ממועד הגשת התביעה.

3.

כאמור, בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המשיבה על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, וקבע, לאחר עיון בטענות הצדדים ובמוצגיהם, כי המבקש לא הוכיח שאירע שינוי נסיבות מהותי המצדיק את הפחתת סכום המזונות, וכי בית המשפט לענייני משפחה התעלם מראיות ועדויות רבות שהונחו לפניו ואף לא התמודד עם טענות המשיבה באשר להרחבות חזית אסורות מצד המבקש. בתוך כך הוסבר כי "טעותו של ביהמ"ש קמא נבעה בין היתר מכך שהוא בחן את תביעת המשיב [המבקש] על בסיס הנחה לפיה על המערערת [המשיבה] להוכיח את ההצדקה להותרת סכום המזונות שנקבע בהסכם על כנו, משל עסקינן בתביעה ראשונה למזונות, בעוד שהיה עליו לבחון האם המשיב [המבקש] עמד בנטל - שמוטל כולו על כתפיו - להוכחת שינוי נסיבות המצדיק את הפחתת המזונות" (ההדגשות במקור).

4.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה החלטתי, בתוקף סמכותי לפי תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כי יש לדחות את הבקשה לרשות ערעור, וזאת לאחר שמצאתי כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי לא מעורר כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, וכי מתן רשות ערעור אינו דרוש כדי למנוע עיוות דין.

5.

הבקשה לרשות ערעור נדחית אפוא, ועמה גם הבקשה לעיכוב ביצוע. בנסיבות הענין לא ייעשה צו להוצאות.