בע"מ 9271/17 פלוני נ. פלוני

1.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 8.11.2017 (עמ"ש 60451-09-17, סגן הנשיא

י' שנלר ). בית המשפט המחוזי דחה בקשה שהגישה המבקשת לעיכוב ביצוע של החלטה שנתן בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו ביום 19.9.2017 (תמ"ש 31534-02-16, השופטת ת' סנונית פורר ). בד בבד עם בקשת רשות הערעור הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע.

רקע והליכים קודמים

2.

המבקשת והמשיב הם אחים. המבקשת היא עורכת דין, ואף המשיב היה בעברו עורך דין. המשיב ניהל הליך פשיטת רגל החל משנת 1997. בהמשך לכך, כמפורט להלן, התגלע בין הצדדים סכסוך הקשור להליך פשיטת הרגל.

3.

בחודש אפריל 2008 נתן בית המשפט המחוזי למשיב הפטר מותנה שהתבסס על הסדר נושים. במסגרת הסדר זה התחייב המשיב לשלם לקופת פשיטת הרגל סך של 500,000 שקלים. לאחר שלא עלה בידו של המשיב לעמוד בהתחייבות זו, הוא הציע למבקשת שהם ימשכנו את דירת אמם (להלן:

הדירה ) ויחלקו בכספי ההלוואה שתינתן כנגד המשכנתה על מנת שהמשיב יוכל לשלם את הסכום שנדרש ממנו. בהמשך לכך, הצדדים שיתפו ופעלו מול אמם בעניין.

4.

על רקע זה, ביום 25.11.2008 חתם המשיב על מסמך שנשא את הכותרת "כתב התחייבות", ובו הוא התחייב לשלם למבקשת סך של 150,000 שקלים בצמוד למדד כמו גם הוצאות נוספות הנוגעות למשכנתה, וכן סך של 550,000 שקלים בצירוף ריבית אם סכום זה לא יוחזר על ידי המשיב למלווה.

5.

בחודש דצמבר 2008 קיבלו הצדדים את ההלוואה שכנגדה נרשמה המשכנתה על הדירה. המשיב קיבל סך של 550,000 שקלים ואילו המבקשת קיבלה סך של 306,000 שקלים. בהמשך לכך, שילם המשיב את הסכום הנדרש לקופת פשיטת הרגל, וביום 11.1.2009 הסתיים ההליך במתן הפטר סופי.

6.

ביום 10.7.2010 חתם המשיב על מסמך נוסף שבו התחייב לשלם למבקשת את הסך של 550,000 שקלים שקיבל מכספי המשכנתה על-פי דרישתה. במסמך נכתב גם כי "יתר תנאי ההסכם מיום 25.11.2008 נשארים בתוקפם".

7.

בחודש מרץ 2014 נפטרה אמם של הצדדים. בהמשך לכך, נמכרה דירתה ובכסף שהתקבל נפרעה הלוואת המשכנתה. יתרת התמורה – בסך של כ-1,450,000 מיליון שקלים – הופקדה בחשבון בנק משותף של הצדדים שממנו ניתן למשוך כספים בהסכמת שניהם בלבד (להלן: החשבון המשותף ).

8.

ביום 15.2.2016 הגישה המבקשת תביעה כנגד המשיב לבית המשפט לענייני משפחה. המבקשת טענה כי על המשיב לשלם לה סך של 1.2 מיליון שקלים, הכולל את הסכום של 550,000 שקלים כנזכר לעיל, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה, לצד תשלומים נוספים הנוגעים להחזקת הדירה בתקופה שקדמה לפטירת האם ופיצויים בגין עוגמת נפש שנגרמו למבקשת בגין אי-קיום התחייבויות המשיב כלפיה, על-פי הנטען. מנגד, המשיב טען כי המסמכים שחתם עליהם בעבר אינם מחייבים, וכי לאחר פירעון המשכנתה הוא אינו חייב עוד דבר למבקשת.

9.

ביום 3.9.2017 קיבל בית המשפט לענייני משפחה את תביעתה של המבקשת באופן חלקי. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי המסמכים שעליהם חתם המשיב אינם תקפים, בין היתר משום ש"כתב ההתחייבות" המקורי נחתם בעיצומם של הליכי פשיטת הרגל, ללא אישור נאמן ותוך העדפת נושים אסורה. כמו כן, בית המשפט לענייני משפחה דחה את טענות המבקשת בעניין זכאותה לפיצויים בגין עוגמת נפש. עם זאת, נקבע כי המבקשת הוכיחה את זכאותה לקבלת תשלומים מסוימים מהמשיב, בין היתר מכוח עילה של עשיית עושר ולא במשפט. בסך הכול, חויב המשיב לשלם למבקשת סך של כ-295 אלף שקלים. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי ההתחשבנות הכספית בין הצדדים תתבצע מכספי התמורה שהתקבלה בגין מכר הדירה. על כן, כך נקבע, יהא זכאי כל אחד מהצדדים למחצית היתרה המצויה בחשבון הבנק המשותף, בכפוף להעברת הסכום שבו חויב המשיב למבקשת מתוך חלקו.

10.

בשלב זה הגיש המשיב לבית המשפט לענייני משפחה בקשה למתן פסיקתה. ביום 19.9.2017 נתן בית המשפט לענייני משפחה החלטה שבה ציין כי "הבקשה מתקבלת באופן שבו תוגש פסיקתה הזהה לאמור בסעיף 150 לפסק הדין [הסעיף בו פורט אופן ההתחשבנות בין הצדדים, כמתואר לעיל – ד' ב' א']. עם הפסיקתה יהיה זכאי כל אחד מהצדדים לפנות לבנק ולקבל את חלקו".

11.

המבקשת הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע של החלטתו האמורה של בית המשפט לענייני משפחה עד להכרעה בערעור. המבקשת טענה כי ההוראה בדבר האפשרות לקבל כספים מכוח הפסיקתה היא משוללת סמכות, בהתחשב בכך שהוצאת כספים מהחשבון המשותף דורשת הסכמה של שני הצדדים. על כן, כך נטען, מדובר למעשה במתן סעד למשיב מבלי שזה הגיש תביעה. יתר על כן, המבקשת טענה כי מתן תוקף לפסיקתה יסכל את האפשרות של המבקשת לממש את זכייתה אם יתקבל ערעורה. בהמשך לכך, ביום 28.9.2017 הורה בית המשפט המחוזי על מתן צו ארעי לעיכוב החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה וכן על הגשת תשובה מטעם המשיב לבקשה.

12.

ביום 8.11.2017 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיכוב ביצוע. בעיקרו של דבר, קבע בית המשפט המחוזי כי המבקשת לא עמדה בתנאים הנדרשים לצורך קבלת סעד זמני בערעור מאחר שלשיטתו היא לא התייחסה בטענותיה בצורה מספקת לשאלה של סיכויי הערעור, וכן משום שהבקשה נסבה על חיוב כספי בלבד, שברגיל אינו מצדיק מתן עיכוב ביצוע.

בקשת רשות הערעור והתשובה לה

13.

בבקשה דנן שבה המבקשת וטוענת כי לא היה מקום לאפשר למשיב למשוך כספים מהחשבון המשותף וכי במהות מדובר במתן סעד למשיב על אף שהוא לא הגיש תביעה. לשיטת המבקשת הסוגיה שהיא מעוררת היא בעלת אופי עקרוני ולכן מצדיקה מתן רשות ערעור.

14.

לגופו של עניין, המבקשת טוענת כי החשבון המשותף נפתח על ידי הצדדים במטרה להבטיח את השבת הכספים שהמשיב חייב לה. לשיטת המבקשת, חשבון משותף זה שממנו לא יכול המשיב למשוך כספים ללא הסכמתה הוא האמצעי הטוב ביותר, ולמעשה היחיד, להבטחת כספיה. בהמשך לכך, היא טוענת כי אם יתאפשר למשיב למשוך כספים מהחשבון המשותף, קיים סיכון משמעותי שהיא לא תוכל לגבות את כספה ממנו אם תזכה בערעורה בבית המשפט המחוזי. כמו כן, המבקשת טוענת כי סיכויי ההצלחה של הערעור שהגישה הם גבוהים. בהקשר זה היא טוענת כי "כתב ההתחייבות" לא נסב על רכוש השייך לנאמן בהליך פשיטת הרגל, אלא לכספים שהיה המשיב עתיד לקבל במסגרת מכירת הדירה לאחר שאמם תלך לעולמה. עוד היא מוסיפה כי גם אם לא תתקבל טענתה בעניין זה, עדיין יהיה מקום לקבל את הטענה כי ההתחייבות במסמך השני שעליו חתם המשיב תקפה מכיוון שזה נחתם כבר בעת שהמשיב היה כשיר להתחייב ולאחר שהסתיימו הליכי פשיטת הרגל.

15.

ביום 28.11.2017 הוריתי על מתן צו ארעי לפיו לא ניתן יהיה למשוך כספים מחשבון הבנק המשותף של הצדדים עד למתן החלטה אחרת. כמו כן, ביום 29.11.2017 הוריתי על הגשת תשובה לבקשות מטעמו של המשיב.

16.

בתשובתו, טוען המשיב כי אין מקום להיעתר לבקשת רשות הערעור. המשיב מצביע על כך שטענותיה של המבקשת נדונו על ידי בית המשפט המחוזי, שקבע כי לא מתקיימים התנאים הנדרשים לצורך עיכוב ביצועה של ההחלטה שנתן בית המשפט לענייני משפחה. בפרט מדגיש המשיב כי בכל הנוגע לשיקול של מאזן הנוחות המבקשת העלתה טענות כוללניות ולא תמכה אותן באסמכתאות מתאימות. לעומת זאת, טוען המשיב, אי-שחרור הכספים בחשבון המשותף תגרום לו נזק רב, בהתחשב בכך שהוא מבקש להשתמש בכספים אלה לצורך רכישתה של דירת מגורים. כמו כן, המשיב טוען כי סיכויי הערעור שהגישה המבקשת נמוכים, וחוזר בהקשר זה על הטענות שהעלה בבית המשפט לענייני משפחה באשר לנסיבות חתימתו על המסמכים שבהם התחייב לכאורה כלפי המבקשת. להשלמת התמונה, מציין המשיב כי גם הוא הגיש ערעור מטעמו על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה.

17.

עוד טוען המשיב כי אין לקבל את טענותיה של המבקשת באשר לכך שבית המשפט לענייני משפחה חרג מסמכותו כאשר הורה על חלוקת הכספים בחשבון המשותף, בהתחשב במכלול הנסיבות של המקרה ובשים לב לכך שהמבקשת עצמה עתרה לחלוקת הכספים בתביעתה. ממילא, לשיטת המשיב, זוהי הדרך הטובה והיעילה ביותר להתחשבנות ביניהם. המשיב אף מעלה טענות נוספות הנוגעות להתנהלותה הדיונית של המבקשת.

דיון והכרעה

18.

לאחר ששקלתי את הדברים, ולא בלי התלבטות, אני סבורה כי יש ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כאילו הוגש ערעור לפיה ולקבל את הערעור.

19.

אכן, כפי שציין בית המשפט המחוזי, במקרה דנן קיימים שיקולים השוקלים כנגד קבלת הבקשה, ובכלל זה כי מדובר בבקשה המכוונת לעיכובו של פסק דין כספי, וכן כי לא הוצגה תשתית עובדתית קונקרטית לעניין מצבו הכלכלי של המשיב מעבר להיסטוריה שפורטה לעיל. חרף האמור, אני סבורה כי במקרה זה מצטברות כמה נסיבות ייחודיות המצדיקות במצב הדברים הנוכחי את עיכוב הביצוע. ראשית, דומה שההיסטוריה המיוחדת בין הצדדים, לרבות פתיחתו של חשבון בנק משותף במתכונת שתוארה לעיל, תומכת בטענותיה של המבקשת לעניין מאזן הנוחות. שנית, אני סבורה שקביעתו האופרטיבית של בית המשפט לענייני משפחה באשר לחלוקת הכספים מעוררת שאלות הטעונות בירור, בהתחשב בתנאים שנקבעו על-ידי הצדדים לניהול החשבון המשותף. לבסוף, ולא בשולי הדברים, אני מייחסת משקל לעובדה שערעורה של המבקשת אינו מכוון אך לממצאי עובדה ומהימנות אלא מבוסס במידה רבה על שאלות משפטיות, ובכלל זה טענות באשר לכך שההסכמה בין הצדדים לא נסבה על זכויות של המשיב עצמו, אלא של אמו. זאת, מבלי שאני נוקטת כל עמדה לגופן של הטענות שהועלו בערעור. אני סבורה שבמכלול הדברים הכף נוטה אפוא לעבר "הקפאת" המצב עד לתום בירורו של הערעור.

20.

סוף דבר: הערעור מתקבל, במובן זה שלא תתאפשר משיכת כספים מן החשבון המשותף עד להכרעה בערעור בבית המשפט המחוזי. בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות.