בע"מ 9292/05 פלוני נ. פלוני

א.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 10.7.05 (השופט שפירא), בתיק ע"מ 737/05, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים מיום 8.2.05 (השופטת מימון), בתיק תמ"ש 9881/04.

ב.המבקש והמשיבה 1 נישאו בשנת 1999 ונולדו להם שני ילדים, המשיבה 2, ילידת שנת 2000 והמשיב 3, יליד שנת 2003. חיי הנישואים לא עלו יפה, ובין הצדדים מתנהלים הליכים משפטיים, הן בבית הדין הרבני והן בבית המשפט לענייני משפחה. הבקשה שלפנינו עניינה תביעה שהגישו המשיבים למזונות הקטינים בסכום כולל של 7,550 ש"ח לחודש נגד המבקש, העובד כקבלן ובבעלותו מפלסת לעבודות עפר ופריצת דרכים. המשיבה 1, אשר עבדה כמוכרת בגדים והכנסתה עמדה על כ-1,000 ש"ח בחודש, טענה כי למבקש הכנסות חודשיות של כ-20,000 ש"ח נטו ומעלה, וכי רשם את כל רכושו על שם אמו ואחותו, וכן כי בעבר נהג להפקיד בחשבונה סכום חודשי של 8,000 ש"ח ואת היתר הפקיד אצל אמו. בית-המשפט לענייני משפחה דחה את טענות המבקש כי הכנסותיו פחתו עקב רישום פלילי ולקיחת אקדחו האישי (הקשורים לתלונה שהגישה המשיבה 1 במשטרה נגדו), שבהעדר האקדח אינו יכול לעבוד בשטחים, וכן כי חלה ירידה בקבלת עבודות נוכח המיתון הכלכלי. בפסק דין מיום 8.2.05 חויב המבקש בתשלום מזונות הקטינים בסכום של 3,500 ש"ח, בתשלומי הגן והמעון וכן בתשלומי הוצאות רפואיות חריגות.

ג.המבקש ערער על פסק הדין, ועיקר טענותיו נסבו על כך שהכנסותיו פחתו בשנת 2004 והן נמוכות משמעותית מאלו שנטענו על ידי המשיבה, כפי שלטענתו הוצהר והוכח על ידיו, ועל כך שבית המשפט לא השאיר לו את המינימום הדרוש למחייתו. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור. צוין כי בית המשפט לענייני משפחה שמע את טיעוני הצדדים וניתח את המסמכים שהיו בפניו, וכי על פי שומת מס הכנסה לשנת 2003 הכנסתו אכן תואמת את שנפסק. נקבע, כי הסכום שנפסק בעבור שני ילדים אל מול הכנסת האב סביר בהחלט. כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה דנא.

ד.בבקשה טען המבקש כי הן בית המשפט לענייני משפחה והן בית המשפט המחוזי התעלמו מהלכות בית המשפט העליון ומכללי הראיות. נטען כי המשיבה 1 לא הוכיחה את הכנסותיה, את הוצאותיה ואת רמת החיים אליה התרגלו הקטינים. בנוסף, הכנסות המבקש מעולם לא נסתרו ולא נקבעה קביעה עובדתית בדבר גובה הכנסתו. בתי המשפט הקודמים בחרו לקבל את טענות המשיבה 1 בעל-פה, שלא נתמכו במסמכים, בדבר הכנסות המבקש, והעדיפו אותן על פני מסמך בכתב מטעם רואה חשבון שהציג המבקש. עוד נטען, כי לא הותר בידי המבקש מינימום הכנסה הנדרש למחייתו, אלא חשבונו נותר ביתרת חובה אל מול סכום המזונות החודשי בו חויב.

ה.לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. הלכה היא כי רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת רק בעניין שחשיבותו המשפטית חורגת ממחלוקת הצדדים הישירים לו (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128, מפי מ"מ הנשיא, כתארו אז, שמגר). עניינה של סוגיה כגון זו שלפנינו, שיעור המזונות שעל המבקש לשלם, תלוי בנסיבות ובקביעות העובדתיות של כל מקרה ומקרה, ועל כן ככלל אין מקום להתערבות בקביעותיה של הערכאה הדיונית, אשר לה הכלים המתאימים לבירור סוגיה זו, ולענייננו בית המשפט לענייני משפחה, ובביקורת השיפוטית על-ידי בית המשפט המחוזי. גם לעיצומם של דברים, בית המשפט לענייני משפחה ביסס את מסקנותיו על העדויות והראיות שהובאו בפניו, וחייב את המבקש בסכום מזונות נמוך מזה שנתבע על ידי המשיבים. בית המשפט המחוזי שב ובחן את סכום המזונות שנפסק ומצא אותו סביר אל מול הכנסות האב. בנסיבות אלה אין בידי להתערב בקביעות העובדתיות. אוסיף, כי פסיקת מזונות היא מתחומי המשפט שאין בהם סופיות, ובשינוי נסיבות ניתן לעתור לשינוי בהם; ראו ע"א 135/80 בכור נ' בכור , פ"ד לו(2) 358, 360 (הנשיא לנדוי). איני מביע, כמובן, עמדה ספציפית לעניין אחרון זה.

ו.לא אוכל, כאמור, להיעתר לבקשה.