בע"מ 930/18 פלוני נ. פלוני

1.

הבקשה למתן רשות ערעור נסובה סביב החלטת בית המשפט לענייני משפחה, לפיה לעת עתה יהיה המשיב פטור מלשלם למשיבה עבור מזונות ילדיהם. על החלטה זו הגישה המבקשת בקשה למתן רשות ערעור בבית המשפט המחוזי. הבקשה נדחתה מן הנימוק המעשי, לפיו החלטת בית המשפט לענייני משפחה היא זמנית מטיבה. כן צוין כי ממילא נקבע דיון קרוב בבית המשפט לענייני משפחה, שבו תידון גם האפשרות לבטל את הפטור מתשלום המזונות, ואף באופן רטרואקטיבי. עוד קבע בית המשפט המחוזי שלאחר הדיון הנוסף בבית המשפט לענייני משפחה יוכלו הצדדים לשוב ולפנות לערכאת הערעור, תוך שמירת טענותיהם. כמו כן קבע בית המשפט המחוזי כי לא ייעשה צו להוצאות. מכאן הבקשה למתן רשות ערעור שלפני, שבמסגרתה שבה המבקשת ושוטחת את טענותיה לעניין שאלת פטור המשיב ממזונות הילדים. הבקשה למתן רשות ערעור הוגשה לאחר שבבית המשפט לענייני משפחה נערך דיון נוסף, שבו הותיר בית המשפט לענייני משפחה את החלטתו הראשונה על כנה, ודחה את בקשת המבקשת להורות על חיוב המשיב במזונות הילדים.

2.

המסגרת הדיונית מובילה לדחיית הבקשה גם ללא צורך להידרש לתגובת המשיב. ההחלטה מושא ההליך הערעורי היא החלטתו של בית המשפט המחוזי להמתין לבירור טענות המבקשת בבית המשפט לענייני משפחה לנוכח סד הזמנים בהליך קמא. החלטה זו הושתתה על טעמים מעשיים ולא עסקה בסכסוך בין הצדדים לגופו, ואין כל הכרח – או אף ראוי – להתערב בה בדרך של הכרעה בגוף המחלוקת. בפרט נכונים הדברים לנוכח העובדה שמאז החלטת בית המשפט המחוזי נערך דיון נוסף בבית המשפט לענייני משפחה, וניתנה החלטה עדכנית בסוגיה מושא המחלוקת. בנסיבות אלה, דרך המלך – כפי שקבע גם בית המשפט המחוזי – היא הגשת בקשה נוספת למתן רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, ולא הגשת בקשה למתן רשות ערעור לבית המשפט העליון, לשם דיון בגוף המחלוקת בין הצדדים מבלי שבית המשפט המחוזי נדרש לעניין זה. יוצא כי הבקשה היא לדלג בפועל על ערכאת הערעור ברשות הראשונה – בית המשפט המחוזי – ולכך אין הצדקה, בוודאי במועד הנוכחי.

3.

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. ממילא נדחית הבקשה לסעד זמני. מכיוון שלא התבקשה תגובה איני עושה צו להוצאות.