בע"מ 9361/10 פלוני נ. פלוני

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (סגניות הנשיאה א' קובו , מ' רובינשטיין

והשופטת ע' צ'רניאק ) בעמ"ש 1078/08 מיום 1.11.2010, בו נדחה ערעורם של המבקשים על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (השופטת ו' פלאוט ) בת.ע. 4180/01 ות.ע. 4181/01 מיום 5.3.2008, לפיו ניתן צו ירושה תוך שנדחו טענות המבקשים שהתנגדו למתן הצו.

רקע עובדתי והליכים קודמים

1.

המשיבה 1, בתו של המנוח מחמוד סלאח מנסור ז"ל (להלן: המנוח ), הגישה בקשה למתן צו ירושת המנוח, במסגרתה עתרה כי יורשי המנוח הם אשתו השנייה ותשעת ילדיו. המנוח היה אב לחמש בנות וארבעה בנים שאחד מהם נפקד וגר בירדן. המבקשים, שניים מבניו של המנוח ובן בנו של המנוח אשר נפטר, הגישו התנגדות למתן הצו המבוקש.

2.

בבית המשפט לענייני משפחה טענו המבקשים כי כל אחת מבנותיו של המנוח וכן אשתו השנייה חתמו על תצהירי הסתלקות מחלקן בעיזבון המנוח לטובת המבקשים. לטענת המבקשים התצהירים הנ"ל נערכו והופקדו בידי עו"ד יצחק לאלו ובחלוף כמעט ארבעים שנה ממועד חתימתם אבדו. לפיכך, בשנת 1998 פנו המבקשים לשתי בנותיו של המנוח אשר נותרו בחיים ולבעלה של אחות נוספת שנפטרה, כי יחזרו ויאשרו בתצהיר את הסתלקותן של הבנות מעיזבון המנוח. תצהירים כאמור נחתמו ביום 14.6.1998. אשר לאחיהם הנפקד טענו המבקשים כי הגיעו להסכמה עם האפוטרופוס לנכסי נפקדים והעבירו אליו קרקע חלופית עבור האח הנפקד. האפוטרופוס הכחיש קבלת קרקע כלשהי מהמבקשים.

3.

בית המשפט לענייני משפחה הצביע על כך שהמנוח נפטר ביום 18.1.1960, לפני חקיקת חוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק הירושה ). משכך, קבע בית המשפט לענייני משפחה כי לפי סעיף 157 לחוק הירושה על ההסתלקות הנטענת לא חל סעיף 6 לחוק הירושה אלא חל הדין הקודם – פקודת הירושה המנדטורית (להלן: הפקודה ). בית המשפט לענייני משפחה הדגיש כי בפקודה אין הוראה הנוגעת להסתלקות מירושה. ואולם, בהסתמך על פסיקתו של בית משפט זה, ציין בית המשפט לענייני משפחה כי על אף היעדר הסדר כאמור בפקודה הכירו בתי המשפט בתוקפה של הסתלקות אך זאת רק כאשר היא נעשית באופן מוחלט וללא כל תנאי או סייג, כך שחלקו של היורש המסתלק נותר בעיזבון והתחלק בין כלל היורשים האחרים, כל אחד על פי חלקו היחסי. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי במקרה דנן נטען כי "5 בנותיו של המנוח, ואשתו השניה, הסתלקו מחלקן בעיזבון המנוח לטובת בניו של המנוח בלבד " (ההדגשה במקור – י.ד.). בנסיבות אלה קבע בית המשפט לענייני משפחה כי אין מדובר בהסתלקות מוחלטת ללא כל תנאי או סייג אלא עסקינן בהסתלקות מסויגת לטובת בניו של המנוח בלבד. הסתלקות שכזו, כך קבע בית המשפט לענייני משפחה, אינה תקפה על פי הדין שחל ערב פטירתו של המנוח. לכן, קבע בית המשפט לענייני משפחה כי גם בהנחה שבמישור העובדתי המבקשים הוכיחו את טענותיהם בדבר הסתלקות הבנות ואלמנת המנוח מהעיזבון הרי שהסתלקותם אינה תקפה ויש ליתן צו ירושה כמבוקש.

4.

ואולם, בית המשפט לענייני משפחה קבע כי המבקשים כלל לא הוכיחו במישור העובדתי את הסתלקות בנות המנוח ואלמנתו מהעיזבון. כאמור הוגשו שלושה תצהירים שנחתמו ביום 14.6.1998 (להלן: התצהירים המאוחרים ) על מנת להוכיח את קיומם של תצהירי ההסתלקות המקוריים שהופקדו בידי עו"ד לאלו (להלן: התצהירים המקוריים ). בית המשפט לענייני משפחה קבע, לאחר ששמע עדים בדבר נסיבות חתימת התצהירים המקוריים, כי לא שוכנע שבנותיו של המנוח (לרבות המשיבה 1) ואישתו השנייה אכן הסתלקו מהעיזבון כנטען. כן נקבע על ידי בית המשפט לענייני משפחה כי הוכח לפניו שהמשיבה 1 חזרה בה מהסתלקותה. על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ערערו המבקשים לבית המשפט המחוזי.

5.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעורם של המבקשים בנימוק כי פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מבוסס בראש ובראשונה על ממצאי עובדה לאחר שהערכאה הדיונית שמעה עדים והתרשמה מהם באופן בלתי אמצעי ולכן אין מקום להתערב בקביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה. כפי שעולה מהבקשה שלפניי, טוענים המבקשים כי במהלך שמיעת הערעור הם הגישו בקשה להוספת ראיות בערעור במסגרתה עתרו לזמן לעדות את עו"ד לאלו כמי שערך את התצהירים המקוריים. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה מהטעם שמבקשים יכלו להביא לעדות את עו"ד לאלו עוד במהלך דיוני ההוכחות לפני הערכאה הדיונית ומשכך אין מקום להתיר הבאת ראיות חדשות בשלב הערעור.

נימוקי הבקשה

6.

הנימוק המרכזי אותו מדגישים המבקשים כמצדיק את קבלת בקשתם, לשיטתם, הוא העובדה כי הראיה החשובה ביותר בתיק היא עדותו של עו"ד לאלו כמי שערך את התצהירים המקוריים. משכך, טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי משלא התיר את העדתו של עו"ד לאלו בנושא כה קריטי, מה גם שעו"ד לאלו לא היה רשאי להעיד מטעמם בבית המשפט לענייני משפחה היות שהוא זה שייצג אותם. עוד טוענים המבקשים, אולם בשפה רפה ומבלי להציג נימוקים מפורטים לביסוס טענותיהם, כי בנסיבות העניין מתעוררות השאלות האם לא היה מקום להחיל את הדין השרעי וכן האם "אין צורך בתצהיר הסתלקות מוחלט, אלא ניתן לקבל תצהיר הסתלקות ספציפי".

דיון והכרעה

7.

לאחר שעיינתי בבקשה על כל נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבים.

8.

הלכה מושרשת בפסיקתו של בית משפט זה היא כי הרשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים המעוררים שאלה עקרונית או משפטית החורגת מגדר עניינם הפרטי של הצדדים לסכסוך [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 633-632 (מהדורה עשירית, 2009); משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי ב 1273-1271 (מהדורה חמש עשרה, 2007)]. סבורני, כי המבחנים הנ"ל אינם מתקיימים במקרה זה. עיקר הבקשה שלפניי מתמקד בדחיית בקשתם של המבקשים להעיד את עו"ד לאלו לפני בית המשפט המחוזי. מדובר בבקשה המתמצה בנסיבותיו הפרטניות של המקרה ובדלת אמותיהם של הצדדים וככזו, אף אם בית המשפט המחוזי שגה, ואיני סבור כך, אין בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" הניתנת במשורה.

בבחינת למעלה מן הצורך, סבורני כי החלטתו של בית המשפט המחוזי שלא להתיר צירוף ראיות חדשות בערעור מעוגנת היטב בדין, לאור ההלכה לפיה צירוף ראיות חדשות בערעור יותר רק במקרים חריגים וכי יש לבחון האם יכול היה בעל הדין להביא את הראיות שמבקש הוא להציגן כעת לפני הערכאה הדיונית [ראו למשל: פסק דינו של השופט א' רובינשטיין בע"א 4126/05 חג'אזי נ' ועד עדת הספרדים (לא פורסם, 20.6.2006), סעיף ח' והאסמכתאות המובאות שם; פסק דינה של השופטת א' חיות בע"א 9784/05 עיריית תל-אביב-יפו נ' עו"ד ידידיה גורן (לא פורסם, 12.8.2009), סעיף 16 והאסמכתאות המובאות שם]. במקרה דנן, המבקשים יכלו להעיד את עו"ד לאלו לפני בית המשפט לענייני משפחה ומשום כך איני רואה כל הצדקה לאפשר העדתו במסגרת שלב הערעור.

9.

אשר לשתי השאלות הנוספות שלכאורה מתעוררות בנסיבות העניין, הרי שאלה נוגעות למישור המשפטי בדבר הדין החל לעניין תוקף ההסתלקות. ברם, לשאלות אלה אין כל נפקות בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה שכן כפי שהדגיש זאת בית המשפט המחוזי טענותיהם של המבקשים נדחו בראש ובראשונה על בסיס עובדתי לאחר שהערכאה הדיונית התרשמה מהעדים שבאו לפניה באופן בלתי אמצעי כי לא התרחשה הסתלקות כלשהי. בהיעדר הסתלקות מהפן העובדתי אין כל טעם לדון במחלוקות משפטיות באשר לדין החל שכן אלה הפכו למחלוקות תיאורטיות. כפי שהדגיש בית המשפט המחוזי, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית ובמיוחד לא באלו שנקבעו בהתבסס על התרשמות בלתי אמצעית מהעדים, ואף ביתר שאת כאשר עסקינן בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

10.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות. משלא התבקשה תגובת המשיבים איני עושה צו להוצאות.