בע"מ 944/16 פלוני נ. פלוני

1.המבקש והמשיב הם אחים. בשנת 1984 נחתם חוזה חכירה בין אימם של הצדדים לבין מנהל מקרקעי ישראל. בסוף שנת 1991 נרשמה בפנקסי המקרקעין העברת הדירה מושא המחלוקת על שם המשיב (להלן: הדירה ). המבקש מתגורר בנכס משנת 1994, ובשנת 2010 נפטרה האם. המשיב, המתגורר דרך קבע בחו"ל, הגיש תביעה כנגד המבקש לסילוק יד. כמו כן, עתר המשיב לחייב את המבקש בדמי שימוש עבור מגוריו בדירה במשך שנים.

בית המשפט לענייני משפחה בפתח-תקווה (תמ"ש 54687-05-11, 20001-05-12; כב' השופטת י' גרינוולד-רנד ) קיבל את תביעת המשיב והורה למבקש לפנות את הדירה. נקבע כי על פי נסח רישום המקרקעין מיום 3.4.2011 הזכויות בדירה רשומות על שם המשיב, ועל פי סעיף 125 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 – הרישום מהווה ראיה חותכת לאמיתות תוכנו. עוד נבחנה – ונדחתה – טענת המבקש, לפיה הרישום אינו משקף את המצב הנכון, בשל השפעה בלתי הוגנת שהופעלה על האם על ידי המשיב להעברת הזכויות. המבקש חויב לשלם למשיב עבור מגוריו בדירה סכום של 500 ש"ח לחודש, החל מיום פסק הדין ועד למועד הפינוי בפועל.

המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי (עמ"ש 61987-11-14, כב' השופטות מ' נד"ב , ו' פלאוט ו - ב' טולקובסקי ), שנדחה על פי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. מכאן הבקשה למתן רשות ערעור שבפניי, אשר לצידה הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע.

2.במסגרת הבקשה למתן רשות ערעור, חוזר המבקש על עיקר טענותיו בהליכים קמא. בין היתר, נטען כי האם חתמה על העברת הזכויות מבלי שהבינה את משמעותה, תחת לחץ והשפעה בלתי הוגנת ולא מרצונה החופשי. עוד נטען כי הזכויות בדירה שהועברו מעמידר לאם הוקנו בחלקים שווים גם למבקש ולאחותו, שעלו יחד עימה לארץ והתגוררו עימה בדירה, כך שהאם לא יכולה הייתה להעביר יותר משהיה לה. כמו כן נטען כי תביעת הפינוי הוגשה בשיהוי רב מאוד, כאשר המבקש כבר רכש זכויות בדירה לאחר התגורר בה שנים ארוכות. המבקש מדגיש עוד את מצבו הבריאותי והכלכלי שהשתנה לרעה במהלך השנים. לשיטת המבקש, הערכאות קמא לא דנו בטענות אלה ואחרות שהעלה, וגם מסיבה זו יש מקום לקבל את בקשתו.

3.לאחר עיון בבקשה למתן רשות ערעור, על נספחיה, באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן אך במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית או ציבורית, החורגת מתחום עניינם הפרטני של הצדדים (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). המקרה דנא אינו נמנה ביניהם. יתר על כן, מהבקשה עולה כי השגות המבקש נוגעות לממצאי מהימנות וקביעות שבעובדה, שבהן לא בנקל תתערב ערכאת הערעור – ובגלגול שלישי על אחת כמה וכמה. הבקשה אינה מעלה טעם משכנע מדוע יש לסטות מכללים אלה במקרה הנוכחי. המבקש טוען כי ביסוד בקשתו עומדות טענות משפטיות, ואולם מסופקני אם ניתן לראות בהן ככאלה. בכל מקרה, אין בטענות אלה כדי לשנות את התוצאה אליה הגיעו הערכאות קמא, על רקע הקביעות העובדתיות בנסיבות המקרה. על זאת אוסיף, כי לא מצאתי פגם בהחלטות הערכאות הראשונות אף לגופן. בית המשפט לענייני משפחה דחה את טענות המבקש לאחר שדן בהן בפירוט ובהרחבה, וכן לא נתן אמון בגרסתו של המבקש שאינה מתיישבת עם מחדליו לאורך השנים. בית המשפט המחוזי מצא כי הנמקת בית המשפט קמא משכנעת וכי לא נפלה שגגה בהכרעתו. עוד יודגש, כי בית המשפט לענייני משפחה גילה רגישות גם למצבו הבריאותי וגילו של המבקש. נתונים אלה הובאו בחשבון, אך אוזנו אל מול מצבו הבריאותי של המשיב, העומד על מימוש זכויותיו בדירה. בנסיבות אלה, ועם כל ההבנה למצבו של המבקש, לא ניתן לקבל את בקשתו.

4.הבקשות נדחות. אין צו להוצאות.