פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"מ
946/19
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
פלונית
בקשת
רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטים
י' שבח
סג"נ,
ש' שוחט
סג"נ
וְ-
י' אטדגי
)
מיום 10.1.2019 בעמ"ש 32172-11-17
בשם המבקש:
עו"ד שי שמחיוב
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטים י' שבח סג"נ ,
ש' שוחט סג"נ
וְ- י' אטדגי ) מיום 10.1.2019 בעמ"ש 32172-11-17, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (השופטת נ' רוסמן גליס ) מיום 10.10.2017 בתמ"ש 25646-02-16.
2.
הצדדים להליך נישאו זה לזו בשנת 2015, ולהם בת קטינה אשר נולדה באותה השנה (להלן: הקטינה ). במהלך הנישואין התגוררו הצדדים ביחידת מגורים ברמת השרון, בבית אמו של המבקש.
3.
יחסי הצדדים עלו על שרטון ובחודש פברואר 2016 עזבה המשיבה יחד עם הקטינה את יחידת המגורים לטובת מגורים ברמת גן והגישה לבית המשפט לענייני משפחה תביעה לקבלת משמורת על הקטינה ולמזונות קטינה.
4.
בפסק דינו בדבר המזונות מצא לנכון בית המשפט לענייני משפחה שלא לבטל את תשלומם במלואת שש שנים לקטינה. נקבע שהכרחי יהיה להשית תשלום בסך כולל של 850 ₪ על המבקש בגין מזונותיה, מדורה והוצאות אחזקת מדורה של הקטינה. זאת בהסתמך על מכלול העדויות בהליך, הקונפליקט השורר בין הצדדים, היעדר שיתוף הפעולה ביניהם ובשים לב לקביעה כי בית המשיבה הוא ביתה המרכזי של הקטינה.
5.
על פסק הדין הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו וצמצם אותו לסוגיית המזונות מעבר לגיל שש ולחלוקת נטל ההסעות במסגרת הסדרי השהות.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ברוב דעות. סג"נ י' שבח והשופט י' אטדגי קבעו כי בערעורים שעניינם בפסיקת מזונות יש להחיל את כללי ההתערבות הנהוגים בערעורים המשיגים על גובה הפיצוי בתיקי נזיקין, לפיהם בתי המשפט של ערעורים אינם נוטים להתערב באומדנת הערכאה הראשונה, אלא אם הסכום שנפסק הוא בלתי סביר ורחוק מהמציאות (ראו: ע"א 487/82 נדלר נ' שדה , פ"ד לח(4) 21, פִסקה 5 לפסק דינו של השופט ג' בך (1984)).
סג"נ ש' שוחט סבר בדעת מיעוט כי דין הערעור להתקבל. בחוות דעתו הציע להפחית את סכום החיוב הכולל שיידרש המבקש לשלם בעבור מזונות הקטינה בהגיעה לגיל שש לסך של 484 ₪ לחודש.
6.
על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני. המבקש טוען, כי בית המשפט קמא שגה בהטילו עליו הוצאות מדור והתעלם מהוצאות הנסיעות שנכפו עליו לאור מעבר המשיבה לרמת גן.
7.
דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות ערעור תינתן רק במקרים בהם נמצא שהבקשה מעוררת שאלה כללית ועקרונית החורגת מהסכסוך בין הצדדים להליך או כאשר קיים חשש לעיוות דין חמור המחייב את התערבותו של בית משפט זה (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). המקרה הנדון אינו עומד באמות מידה אלה, חרף הניסיון להציגו ככזה. החלטת בית משפט קמא נסובה סביב נסיבותיו של המקרה הפרטני שהונח לפניו.
8.
גם עיוות דין לא נגרם כאן. כלל הוא כי אין זה מדרכו של בית משפט שלערעור להתערב בקביעת שיעור המזונות, הנתונה להערכתו ולשיקול דעתו של בית המשפט שפסק בעניינם, אלא אם לדעת בית משפט שלערעור באה פסיקה זו על יסוד שיקולים מופרכים או אם בית המשפט התעלם משיקולים שהיה צריך לתת דעתו עליהם (ע"א 192/82 סדן נ' סדן , לו(4) 169, פִסקה 13 לפסק דינו של השופט מ' אלון (1982)). לא מצאתי כי נפל פגם שכזה בפסק דינו של בית המשפט קמא.
9.
אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משלא נתבקשה תשובת המשיבה לא אעשה צו להוצאות.
ניתנה
היום, י"ד באדר ב התשע"ט (21.3.2019).
ש ו פ ט