בע"מ 946/20 פלוני נ. פלוני

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 11.12.2019, כפי שתוקן ביום 5.1.2020 (עמ"ש 28100-04-19, השופט הבכיר ש' אטרש והשופטים ע' עיילבוני ו- ע' טאהא ). בית המשפט המחוזי קיבל ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בנצרת מיום 11.4.2019 (תמ"ש 11249-06-14, השופטת ר' גורביץ ).

2.

מקורה של הבקשה בסכסוך שנסב על ירושת אמם המנוחה של הצדדים. למנוחה שהלכה לבית עולמה בראשית שנת 1996 היו עשרה ילדים, שהמבקש והמשיב הם שניים מהם. המשיב הוא אחד מיורשיה של המנוחה מכוח צוואה שהותירה אחריה, ואילו המבקש לא נכלל בה.

3.

בין הצדדים התקיימה התדיינות קודמת בכל הנוגע לצוואתה של המנוחה, אולם זו אינה במוקד הבקשה דנן. לעומת זאת, נדרשת התייחסות לשימוש שנעשה בייפוי כוח נוטריוני אשר על-פי האמור בו המנוחה ושתיים מבנותיה מינו את המבקש לבא-כוחן לשם מכירה או העברה של זכויותיהן במקרקעין בכפר כנא. הלכה למעשה, המבקש אכן העביר את הזכויות האמורות לצדדים שלישיים בהתאם לייפוי הכוח, ואלה נרשמו על שמם בשנת 2014.

4.

ביום 8.6.2014 הגיש המשיב לבית המשפט לענייני משפחה תביעת נזיקין בסך 680,000 שקלים נגד המבקש, בגין מכירת חלקו במקרקעין מירושת המנוחה, בטענה כי ייפוי הכוח שנזכר לעיל מזויף. בית המשפט לענייני משפחה דחה את התביעה, ביחסו משקל משמעותי לתצהיר של עורך הדין שבפניו נחתם על-פי הנטען ייפוי הכוח, ושבאותו מועד כבר הלך לבית עולמו.

5.

המשיב הגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, וזה התקבל. בית המשפט המחוזי קבע כי מדובר במקרה חריג שבו נדרש להתערב בממצאי עובדה שקבעה הערכאה הדיונית, והורה בהתאם לכך על ביטול פסק הדין והשבת העניין לבית המשפט לענייני משפחה על מנת שידון בו. בתמצית, בית המשפט המחוזי קבע כי בייפוי הכוח התגלו פגמים מהותיים, המשליכים על האפשרות להכיר בתוקפו. זאת, בין היתר מאחר שתצהירו של עורך הדין הוא עדות מפי שמועה שאינה נופלת בגדר החריגים המוכרים בדין ועל כן אינה קבילה, כמו גם בהתחשב בעובדה שאחת מבנותיה של המנוחה, אשר על-פי האמור בייפוי הכוח חתמה עליו גם כן, שהתה בחוץ לארץ במועד שצוין בו.

6.

בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ונטען בה, בעיקרו של דבר, כי בית המשפט המחוזי שגה בקבלו את הערעור. לאחר שבחנתי את טענותיו של המבקש הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. במקרה דנן, עניינו של המבקש נבחן על-ידי שתי ערכאות, ולמותר לציין כי העובדה שהגיעו לתוצאות שונות במקרה דנן אינה מצדיקה, כשלעצמה, מתן רשות ערעור (ראו: בע"ם 3213/16 פלונית נ' פלוני , פסקה 11 (24.5.2016); רע"א 7947/18 בלוי נ' כהן , פסקה 4 (21.3.2019)). הבקשה נסבה על יישומו של הדין בנסיבות המקרה והיא אינה מעוררת כל שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים. כמו כן, לא התרשמתי שהותרת פסק דינו של בית המשפט המחוזי על כנו עלולה לגרום למבקש עיוות דין. על כן, אני דוחה את הבקשה בהתאם לתקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

7.

סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.