בע"מ 947/15 פלוני נ. פלוני

המבקשים והמשיבים, בני משפחה אחת, שקועים בהליכים משפטיים שונים – זה מול זה. בין היתר, בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב התנהל הליך שיכונה בקיצור ההליך הרכושי (תמ"ש 23562-06, כב' השופט נ' נחמני ). כמו כן התנהל בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה הליך בקשר לצוואת האם המנוחה, שיכונה בקיצור הליך הצוואה (ת"ע 49030-05-12, כב' השופט צ' ויצמן ).

בהליך הרכושי ניתן פסק דין. הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי. במסגרת הערעור הסכימו הצדדים, בין היתר, למחוק את הליך הצוואה. להסכמה זו נתן בית המשפט המחוזי תוקף של פסק דין (עמ"ש 13366-04-13, כב' השופטים י' ענבר, י' שבח, ש' שוחט ).

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי. בליבהּ עומדת הטענה שבית המשפט המחוזי קיפח את זכויות המבקשים. נטען כי המבקשים לא היו צד להליך הרכושי, לא בבית המשפט לענייני משפחה ולא בבית המשפט המחוזי, ובכל זאת ניתן פסק דין בעניינם. יתירה מכך: פסק הדין בערעור בהליך הרכושי הביא למחיקת הליך הצוואה, וממילא – כך נטען – נפגעו המבקשים, שהם צד להליך הצוואה.

דין הבקשה להידחות. עולה מהחומר כי על פני הדברים המבקשים ידעו על התפתחויות בהליך הרכושי, והם נכחו למשל לכל הפחות בחלק מן הדיונים בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב (ראו לדוגמא פרוטוקול מיום 8.6.2009, עמ' 28). אף על פי כן לא עולה מהחומר כי הוגשה בקשה מטעמם להצטרף לאותו הליך, או לערעור שנדון בבית המשפט המחוזי. אף לא עולה מהחומר טעם של ממש מדוע המבקשים – אשר טוענים כאמור שיש להם עניין בהליך – לא הגישו בקשות מעין אלו, ומהי ההצדקה להעלות עתה – במסגרת בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי – טענה בדבר קיפוחם כביכול בהליך הרכושי. הוא הדין באשר למחיקת הליך הצוואה: ככל שהמבקשים סבורים שאין מקום למחיקה, לא הובהר מדוע לשיטתם הדברים מובאים אך במסגרת הדיונית הנוכחית, חלף הגשת בקשה מתאימה לערכאה הרלבנטית.

לנוכח האמור הבקשה נדחית. יובהר כי אין בכך כדי להביע עמדה לגופן של מחלוקות בין הצדדים – למשל חלוקת הרכוש המשותף, תוקף הצוואות שהותירו אחריהם ההורים המנוחים, והקשר בין ההליך הרכושי להליכים האחרים שמנהלים הצדדים. בנסיבות העניין, ולא בלי התלבטות, אין צו להוצאות.