בע"מ 9533/07 פלוני נ. פלוני

1.

המבקשת והמשיב נישאו זה לזה בשנת 1965 והתגרשו בשנת 1992. בתאריך 15.11.91 חתמו בני הזוג על הסכם גירושין באמצעות עורכת דין אשר ייצגה את שני הצדדים. ההסכם אושר וקיבל תוקף של פסק דין. סעיף 31א להסכם הוא השנוי במחלוקת בין הצדדים. הסעיף קובע כי מחצית מזכויותיו של המשיב בכספי הפנסיה, תגמולים, פיצויי פיטורין, וקרן השתלמות לאקדמאים אשר הצטברו בקופת גמל "תעוז" ובבנק יהב יועברו למבקשת. המבקשת פנתה בתביעה לבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון וטענה כי רק לאחר אישור ההסכם נודע לה שזכויות הפנסיה של המשיב נצברו בקרן מקפת או במבטחים ולא בקופת גמל "תעוז" אשר הוזכרה בסעיף 31א. לטענתה, כוונת הצדדים היתה לחלק ביניהם בשווה את כל הזכויות שצבר המשיב ממקום עבודתו. המשיב, לעומתה, טען כי זכויותיו במבטחים לא צוינו מפורשות בהסכם, מאחר שהוסכם כי זכויות שצברה המבקשת במבטחים יקוזזו כנגד זכויותיו.

2.

בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופטת ח' קיציס) דחה את תביעתה של המבקשת וקבע כי הפרשנות לפיה יש לנתק בין האמור בתחילת הסעיף לבין הפירוט שבסופו אינה מתיישבת עם נוסח ההסכם ועם הגיונם של דברים. בית המשפט קבע כי המשיב לא הסתיר את הזכויות שצבר במבטחים ובקרן מקפת, ועורכת הדין אשר ערכה את ההסכם אף ציינה נתון זה בתרשומת שערכה עובר לניסוח ההסכם. כמו כן נקבע כי ההסכם אינו מאפשר למבקשת לתבוע את מחצית מזכויותיו הפנסיוניות של המשיב מכוח הלכת השיתוף.

3.

המבקשת ערערה על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בית המשפט (כב' השופטות א' קובו-ס"נ, מ' רובינשטיין, ס"נ, ש' דותן) דחה את הערעור. בית המשפט קבע כי פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה ניתן בהתבסס על ממצאים עובדתיים שאין מקום לערכאת הערעור להתערב בהם. הממצאים תומכים במסקנה המשפטית אליה הגיע בית המשפט, ולא נמצאה כל טעות שבחוק. בית המשפט הזכיר את ההלכה כי יש לבחון הסכמי גירושין בקפידה, אך סבר כי במקרה זה נקבע פוזיטיבית כי המבקשת היתה מודעת לקיומה של קרן הפנסיה וחתימתה על ההסכם נעשתה בגמירות דעת. לפיכך נדחה הערעור.

4.

על פסק הדין הוגשה בקשת רשות ערעור זו. המבקשת טוענת כי בית המשפט המחוזי טעה כאשר נמנע מלבחון את הפרשנות הראויה לסעיף 31א להסכם. לטענתה, הפרשנות הראויה של הסעיף לא מאפשרת להתעלם מהעובדה שהוא מדבר גם על זכויות פנסיה. כן היא טוענת כי העובדה שנמצאה תרשומת של עורכת הדין בעניין אינה מעידה על כך שהמבקשת ידעה על זכויות הפנסיה של המשיב. המבקשת מלינה על כך שלא התקבלה פרשנותה של עורכת הדין עצמה אשר העידה כי המבקשת זכאית למחצית מזכויות הפנסיה, וכן על התעלמותו כביכול של הערכאה הדיונית משלל מסמכים שהוצגו בפניה ומוכיחים את טענתה. לבסוף היא טוענת כי היה על בית המשפט לפעול בהתאם לאמור בבג"ץ 7947/06.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות. מסקנתו של בית המשפט לענייני משפחה באשר לפרשנות הראויה להינתן לסעיף 31א להסכם התבססה על ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידו. בית המשפט המחוזי לא מצא כי יש להתערב בממצאים אלו ביושבו כערכאת ערעור, וכן קבע כי המסקנה אליה הגיעה הערכאה הדיונית מתבססת על ממצאים אלו ולפיכך אין להתערב אף בה. בוודאי שאין מקום להתערב בממצאים העובדתיים ובמסקנה הנובעת מהם במסגרת ערעור ב"גלגול שלישי". מעבר לכך, הבקשה אינה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית ואינה חורגת מעניינם של הצדדים להכרעה בה. כבר נפסק כי מחלוקת בין ערכאות על פרשנות הסכם אינה מצדיקה מתן רשות ערעור (רע"א 4520/04 קולב נ' קולב (לא פורסמה, 25.5.05)), ומקל וחומר כי הסכמת שתי ערכאות על פרשנות הסכם אינה מצדיקה מתן רשות כזו.

6.

אכן, כבר הבעתי את דעתי בהזדמנות אחרת כי בעריכת הסכם גירושים ראוי לציין ולפרט את כל זכויותיהם הרכושיות של הצדדים ולהצהיר במפורש מה רצון הצדדים שיעשה בהן. דהיינו, אם אחד מהצדדים מוותר על זכויותיו הממוניות שלולא ההסכם היו ניתנות לו על ידי חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, יש מקום לציין ויתור מעין זה במפורש בהסכם על מנת למנוע מחלוקות מיותרות בהמשך. כמו כן, הצעתי לשקול יצירת חזקה לפיה ויתור בלתי מפורש בהסכם ממון על זכויות הנתונות לאחד הצדדים לפי חוק יחסי ממון, יעביר את נטל ההוכחה לקיומה של גמירות דעת בחתימה על ההסכם, כולל בויתור על הזכויות, לצד הטוען לויתור (בג"צ 7947/06 א' ק' נ' בית הדין הרבני הגדול (לא פורסם, 24.12.06)). המבקשת מנסה להיבנות מדברי אלו, אך בצדק דחה בית המשפט המחוזי את טענותיה. הצעתי ליצירת חזקה כאמור טרם הוכרעה על ידי בית משפט זה, ואין כאן המקום לדון בה, מאחר שאף אם היה נטל ההוכחה מתהפך במקרה זה, הרי שנקבע על ידי בית המשפט לענייני משפחה כי למבקשת היתה גמירות דעת מלאה בחתימתה על ההסכם, וכי היא היתה מודעת לויתור על זכויותיו הפנסיוניות של המשיב.

לפיכך, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.