בע"מ 9569/16 פלוני נ. פלוני

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 27.11.2016 (רמ"ש 38933-11-16, השופט צ' ויצמן ). בית המשפט המחוזי דחה בקשה לעכב את ביצוע החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה מיום 7.11.2016 (א"פ 14820-08-11, סגנית הנשיאה ר' מקייס ) שהורתה על העברת אמו של המבקש מביתה למוסד סיעודי.

רקע והליכים קודמים

2.עניינם של בני המשפחה שבפני – שני הורים וילדיהם – מונח לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה החל מחודש אוגוסט 2011. באותו מועד הגישו רשויות הרווחה בקשה למינוי אפוטרופוס לאם. בהמשך, האם והאב הוכרזו כחסויים (להלן, בהתאמה: החסויה

ו- החסוי ) ומונתה להם אפוטרופא לדין (להלן: האפוטרופא ). המבקש מתגורר יחד עם החסויים במשק שלהם (להלן: המשק ) ובמהלך השנים הוא ויתר ילדיהם היו מעורבים בהליכים שונים שהתנהלו בעניינם בבית המשפט לענייני משפחה.

3.מקורה של הבקשה שבפני הוא בהחלטתו של בית המשפט לענייני משפחה אשר הורתה לאפוטרופא למצוא עבור החסויה מוסד סיעודי שבו תוכל לשהות, ולעשות כן בהקדם האפשרי, בהתחשב במצבה. כמו כן, בית המשפט לענייני משפחה הורה לאפוטרופא לפעול למציאת מימון לשהייתה של החסויה במוסד הסיעודי והוסיף כי ככל שלא יימצא פתרון כאמור, או שמי מילדיה של החסויה לא ישתף פעולה בעניין זה, האפוטרופא תפעל לאלתר למכירת המשק בו, כאמור, מתגוררים החסויים יחד עם המבקש. בנוסף, בית המשפט לענייני משפחה קבע כי מצבו של החסוי

יבחן לאחר עזיבתה של החסויה את המשק וכי תסקיר סעד בעניינו יוגש בתום שלושה חודשים ממציאת הסידור המתאים עבור החסויה. במקביל, בית המשפט לענייני משפחה הורה על המשך העסקת עובד סיעודי עבור החסוי, במימונו המלא של המבקש, והוסיף כי ככל שהמבקש לא יעמוד בתשלומים אלה, תפעל האפוטרופא למציאת מוסד סיעודי עבור החסוי וכן למציאת דרכים למימונו.

4 . להשלמת התמונה אציין כי בהחלטתו הסתמך בית המשפט לענייני משפחה על תסקיר סעד בעניינם של החסויים מיום 28.6.2016 שבו הומלץ על הוצאתם למוסד סיעודי לשם קבלת טיפול המתאים למצבם. בין היתר צוין בתסקיר כי החסויה "סיעודית לחלוטין" וכי כל פעולות היום-יום שלה נעשות על ידי המטפלת הסיעודית. באשר לחסוי, צוין כי תפקודו מאופיין ב"ירידה פיזית קשה". עם זאת, מאחר שעורכת התסקיר התרשמה כי החסוי מתנגד ליציאה מהבית, הוצע כי בשלב זה הוא יישאר להתגורר עם המבקש במשק עד שזה יימכר. עוד צוין בתסקיר כי בהתחשב במצב הכלכלי של המשפחה, אין מנוס ממכירת המשק על מנת לממן את המסגרות הסיעודיות שלהן נדרשים החסויים.

5.המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה, ובצדה בקשה לעיכוב ביצועה של ההחלטה האמורה. האפוטרופא לדין התנגדה לבקשה לעיכוב ביצוע, והמשיבה 7 הצטרפה לעמדתה. יתר המשיבים לא הגישו תגובתם.

6.בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע, בקבעו כי סיכוייה של בקשת רשות הערעור הם "קלושים". זאת, בשים לב לנימוקי ההחלטה של בית המשפט לענייני משפחה, התסקירים והעדויות שעליהם השתית את החלטתו, וכן המלצותיה של האפוטרופא. בנוסף, בית המשפט המחוזי קבע כי שוכנע שהנזק אשר עלול להיגרם לחסויה עקב אי-העברתה למוסד מתאים לאלתר עשוי לעלות על הנזק שייגרם בשל העברתה למוסד כאמור. בית המשפט המחוזי הדגיש כי מכלל העדויות וחוות הדעת שהוגשו בעניינה של החסויה (לרבות חוות דעת מטעם מומחה לגריאטריה שהגיש המבקש עצמו, מבלי שקיבל רשות לכך) עולה כי היא סובלת מירידה קוגניטיבית קשה ומחלקן אף עולה כי התנהגותה הפכה מסוכנת, כך שהעברתה למוסד דחופה ביותר ואין מקום לעכבה. יחד עם זאת, בית המשפט המחוזי הורה על עיכוב במכירת המשק עד למתן החלטה אחרת (וזאת מבלי לעכב את העמדת המשק למכירה לצורך קבלת הצעות), על מנת "שלא לסתום את הגולל כבר עתה על בקשת רשות הערעור".

בקשת רשות הערעור והתגובה לה

7.הבקשה דנן מכוונת נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי. בפתח הבקשה מעדכן המבקש כי ביום 4.12.2016 הוצאה החסויה מביתה למוסד סיעודי. המבקש טוען כי החסויה חשה מצוקה רבה נוכח ניתוקה מביתה ומהחסוי, וכי בשל החשש שמצבה יתדרדר אף יותר בשל החזקתה במוסד, יש להשיבה לביתה לאלתר עד לתום בירורה של בקשת רשות הערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי.

8.נוסף על כך, המבקש טוען כי בית המשפט לענייני משפחה שגה בכך שלא נתן משקל מספק לחוות הדעת שהוגשה מטעמו, שלפיה, כך נטען, העברתה של החסויה למוסד חוץ ביתי אינה נדרשת בנסיבות העניין. יתר על כן, המבקש טוען כי אף מבלי לתת משקל לחוות הדעת האמורה, היה מקום למנות מומחה רפואי מטעמו של בית המשפט על מנת שזה ייתן דעתו על מצבם של החסויים. כמו כן, המבקש טוען כי הערכאות הקודמות התעלמו מהתנגדותו של החסוי להוצאתו מהבית וכן להוצאת החסויה ממנו לאחר שהתגוררו בו עשרות שנים, תוך ניתוקם זה מזו. לבסוף, המבקש טוען כי אין בסיס לחלק מהעובדות שתוארו בתסקיר הסעד.

9.ביום 12.12.2016 הוריתי על הגשת תשובות לבקשה. למחרת המבקש הגיש בקשה נוספת ובה טען כי ביקר את החסויה במוסד שאליו הועברה וכי מצבה הולך ומתדרדר. על רקע זה, הוא ביקש שההחלטה בבקשת רשות הערעור תינתן בדחיפות. בעקבות זאת הוריתי על הקדמת המועד להגשת התשובות.

10.תשובת האפוטרופא הוגשה ביום 15.12.2016, וזאת לאחר שבקשת רשות הערעור הומצאה לה על ידי המבקש רק ביום 13.12.2016. בפתח תשובתה התייחסה האפוטרופא לנסיבות שהובילו למינויה ותיארה קשיים חריגים בהתנהלותה של היחידה המשפחתית במהלך השנים. כמו כן היא ציינה כי ביום 14.12.2016 ביקרה את החסויה במרכז הסיעודי שבו היא שוהה ומצאה אותה שמחה, אוכלת ומשתפת פעולה עם הצוות הסיעודי. האפוטרופא הוסיפה כי הצוות הסיעודי המטפל בחסויה מסרב לכך שהמבקש ישהה במקום נוכח התנהגות בעייתית מצדו, שלפי הנטען אף מסכנת את החסויה. בין היתר, נטען כי המבקש מצלם חולים אחרים במחלקה, מזריק לחסויה אינסולין בניגוד גמור להוראות הצוות הטיפולי, וכן מתנהג באופן לא מקובל במחיצתה של החסויה. האפוטרופא צירפה בהקשר זה מכתב של עובדת סוציאלית המטפלת בחסויה במוסד המאשר את ההתנהלות האמורה ואף הוסיפה כי צוות המוסד פנה למשטרה בבקשה להרחיק את המבקש מהמקום.

11.לגופם של דברים, האפוטרופא טוענת כי טובתה של החסויה מחייבת את השארתה במוסד הסיעודי, שבו היא מצויה בהשגחה צמודה, למצער עד להכרעה בבקשת רשות הערעור. לשיטת האפוטרופא, השבתה של החסויה לביתה עלולה לגרום לה לנזק בלתי הפיך. בהקשר זה מדגישה האפוטרופא כי החסויה נמצאת בהליך דמנטי מתקדם, אינה מכירה את הסובבים אותה, אינה מבינה את המתרחש סביבה ואף מהווה סיכון לעצמה. עוד היא מוסיפה כי מרכז היום שבו החסויה נהגה לשהות בחלק מימי השבוע כאשר התגוררה בביתה אינו מוכן לקבל אותה יותר, בשל חוסר התאמתה לו והחשש כי תפגע בעצמה. כמו כן, האפוטרופא מדגישה כי בנותיה של החסויה מסרבות להגיע לבקרה ולטפל בה בשל סכסוך עם המבקש. על כן, לדבריה, אם החסויה תשוב לביתה היא לא תזכה לטיפול ראוי. לשיטתה של האפוטרופא, רצונו של המבקש להשיב את החסויה לביתה נובע אך מחששו פן יפונה מן המשק שבו הוא מתגורר יחד עם החסויים ואשר משמש לו כבית. האפוטרופא סומכת את ידיה על עמדת כלל הגורמים המקצועיים שטיפלו בחסויה לאורך השנים האחרונות, ובכלל זה פקידת הסעד המלווה את המשפחה כולה.

12.לבסוף, האפוטרופא מבקשת כי יושתו על המבקש הוצאות משפט נוכח התנהלותו בהליך דנן. לשיטתה, הצדדים מנהלים בבית המשפט לענייני משפחה הליך מורכב וארוך שבמסגרתו נוהג המבקש להגיש בקשות רבות, לכאורה בשמם של החסויים. כמו כן היא מציינת כי המבקש טרם הפקיד את הערבון הנדרש בהליך בבית המשפט המחוזי, על אף שהותר לו לחלק את התשלום לשניים.

13.המשיבות 3-2 ו-6-5 – בנותיה של החסויה (להלן: המשיבות ) – הגישו אף הן תגובה לבקשה. המשיבות ציינו כי מאז שהחסויה הועברה למוסד הסיעודי הן נוהגות לבקרה מדי יום וכי התרשמותן היא שמצבה הגופני והנפשי טוב ושהיא מקבלת טיפול הולם. המשיבות התייחסו גם לסכסוך הקשה שניטש ביניהן לבין המבקש והדגישו בהקשר זה כי כאשר החסויה התגוררה עמו במשק הן נתקלו בקשיים לבקרה. כמו כן, הן הוסיפו כי רמת ההכנסה שלהן לא מאפשרת להן לממן טיפול צמוד לחסויה בביתה.

דיון והכרעה

14.לאחר ששקלתי את הדברים הגעתי למסקנה שדין הבקשה להידחות. בעיקרו של דבר, המדובר בבקשה ב"גלגול שלישי", אם כי השאלה של עיכוב הביצוע נדונה לראשונה רק בבית המשפט המחוזי (ולכן נדונה כעת ב"גלגול שני"). אכן, במקרים מסוג זה יש שהחילו אמת מידה מרוככת מעט מזו שחלה על בקשות בגלגול שלישי, כך שהבקשה תתקבל גם אם מתעורר צורך למנוע עוול או נזק בלתי הפיך שיגרם לבעל דין (ראו: בע"ם 3142/13 פלונית נ' פלוני , פסקה 9 (5.5.2013); בע"ם 6373/14 פלוני נ' פלונית , פסקה 17 (28.9.2014); בע"ם 5738/16 פלונית נ' פלונית , פסקה 6 (21.7.2016)). אולם, לא השתכנעתי כי המקרה דנן עומד באמת המידה האמורה.

15.החלטתו של בית המשפט המחוזי התבססה על בחינה מעמיקה של שני התנאים הנדרשים לשם הכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע – מאזן הנוחות וסיכויי הערעור. במסגרת זו, כאמור, נקבע כי סיכוי ההצלחה של בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש הם "קלושים". כמו כן, בית המשפט המחוזי מצא כי "אין מנוס מהוצאת החסויה מהבית למוסד מתאים לאלתר", מאחר שאם לא יעשה כן – עלול להיגרם לה נזק חמור. זאת, לאחר שהתרשם מהנתונים הבאים: תסקיר הסעד שהוכן בעניינם של החסויים; הפרוטוקולים של הדיונים שנערכו בבית המשפט לענייני משפחה שבהם העידה עורכת התסקיר; עמדתה של האפוטרופא המלווה את החסויים זה מספר שנים ועמדת בנותיהן של החסויים; ואף חוות דעת המומחה מטעם המבקש (אף שצורפה שלא כדין). אכן, החלטה זו היא בעלת השלכות של ממש על חייהם של החסויים ושל המבקש, אולם במכלול נסיבות העניין התרשמתי כי זוהי החלטה סבירה ושקולה שאין הצדקה להתערב בה.

16.לא אוכל לסיים את החלטתי מבלי לציין כי מן הבקשה והתגובה לה מצטיירת תמונה קשה של סכסוך משפחתי שאליו נקלעה – בעל כורחה – קשישה חסרת ישע. נותר אך לקוות כי לא אפסה התקווה לכך שכלל בני המשפחה ישכילו לגייס עצמם לשיתוף פעולה, הן ביניהם והן עם גורמי הטיפול המקצועיים, על מנת לשרת את טובת הוריהם בתקופה קשה זו של חייהם.

17.סוף דבר: הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאותיה של האפוטרופא בסך 2,000 שקלים.