בע"מ 9869/17 פלוני נ. פלוני

מונחת בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (עמ"ש 58696-11-17, כבוד השופטת ו' פלאוט ) שניתן במעמד צד אחד, לפיו נדחה ערעור המבקש על החלטה שניתנה במעמד צד אחד על ידי בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (ה"ט 51669-11-17, כבוד השופטת מ' פולוס ), למתן צו הגנה על פי החוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991 (להלן: החוק למניעת אלימות במשפחה ).

המבקש חויב בהוצאות לקופת אוצר המדינה בסכום של 1,500 ש"ח. זאת מן הטעם שהבקשה הוגשה לאחר שבקשה קודמת שהגיש נמחקה בהסכמתו לאחר שהוסבר לו על ידי הערכאה הדיונית כי אין מקום להיעתר לה במסגרת החוק האמור.

צודקות ערכאות קמא כי הטענות שמעלה המבקש ביחס לבתו הקטינה אינן מתאימות למסגרת החוק למניעת אלימות במשפחה. המדובר בסוגיות כגון הקפדה על קיום מפגשים בין הקטינה לאביה ומיקומו של הגן שאותו הקטינה פוקדת. כפי שהגדיר זאת בית המשפט המחוזי – עניינם של נושאים אלה הינו בתחום מימוש האפוטרופסות של הצדדים על בתם.

נאמר זאת בצורה מפורשת – הסתייגות המבקש מהתנהגות המשיבה כלפי בתם המשותפת אינה, על פי הנסיבות שתוארו, בסמכותו המהותית של החוק למניעת אלימות במשפחה. הסוגיות העולות בבקשה אינן מתאימות למתן צו הגנה. תכלית החוק הינה להתמודד עם תופעה קשה ומוגדרת של אלימות והתעללות בתוך המשפחה. החוק האמור חשוב מדי מכדי להכניס בגדרו מקרים לא לו. ככל שהמבקש סבור – ואיני מביע כל עמדה בסוגיה – כי יש מקום לפתוח בהליכים כנגד המשיבה בנסיבות המתוארות בבקשה, הרי שהחוק למניעת אלימות במשפחה איננו האכסניה המתאימה לכך. אין לאפשר מצב בו צד אחד מותח את היריעה החוקית אל מעבר לקצה גבולה רק מפני שמדובר בהליך שעשוי לספק תוצאות מהירות.

באשר לסוגיית ההוצאות – הואיל והערכאות השונות הסבירו למבקש, שהינו עורך דין במקצועו, את האמור לעיל, לא רק שאין פסול בהטלת הוצאות לטובת קופת המדינה אלא אף היה ניתן להטיל סכום גבוה יותר. בכל מקרה, ובתקווה שהמבקש יכוון את התנהלותו בעתיד כראוי – אמנע מעשיית צו להוצאות בהליך זה. נסיים בכך כי התעקשות המבקש על צעדיו בדרך לא דרך לא מביאה כל תועלת לבתו הקטינה, ויש לקוות כי שיקול טובת הקטינה הוא שמנחה את הצדדים.

הבקשה נדחית.