פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"מ
9917/17
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. פלונית
2. פלונית
3. פלוני
4. בנק ירושלים בע"מ
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגני הנשיא
י'
שנלר
ו-
ג' ורדי
והשופטת
ע'
רביד
)
מיום 26.11.2017 בעמ"ש 24983-01-17
בשם המבקש:
עו"ד גדעון היכל
בשם המשיבה 1:
עו"ד קובי קמחי
בשם המשיבים 2 ו-3:
עו"ד רונית רווח
בשם המשיבה 4:
עו"ד נורית שוב;
עו"ד עמנואל צנטלר
החלטה
1.
בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (השופט י' אליהו ) קיבל את תביעתה של המשיבה 1 (להלן: המשיבה ) למתן סעד הצהרתי לפיו הסכם המכר שנכרת בין המשיבים 3-2 לבין המבקש, נכדם, בקשר לדירת המגורים שלהם, הוא הסכם למראית עין שנכרת לצורך התחמקות מתשלום חובם של המשיבים 3-2 למשיבה (שהיא אחותה של המשיבה 2). ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה (סגני הנשיא י' שנלר , ק' ורדי והשופטת ע' רביד ), תוך תיקון הסעד שעליו הורה בית המשפט לענייני משפחה. מכאן בקשת רשות הערעור.
2.
שתי שאלות עיקריות מעורר המבקש בבקשתו ולטענתו הן מצדיקות מתן רשות ערעור. השאלה הראשונה היא, האם הייתה רשאית המשיבה, שלא הייתה צד להסכם בין המשיבים 3-2 למבקש, לפנות לבית המשפט ולבקש להצהיר כי ההסכם הוא למראית עין ולפיכך בטל. בית המשפט לענייני משפחה התייחס לשאלה זו בפסק הדין (ככל הנראה מיוזמתו), הדגיש כי שאלה זו הועלתה בעבר בפסיקתו של בית המשפט העליון אך הושארה בצריך עיון וקבע כי בפרקטיקה דנים בתי המשפט בטענה כי הסכם הוא למראית עין הגם שהיא מועלית על ידי מי שלא היה צד להסכם. לפיכך דן אף בית המשפט לענייני משפחה בהליך דנן בטענה.
שאלה זו - שאכן הושארה בפסיקתו של בית משפט זה בצריך עיון (ע"א 521/83 קרפינובסקי נ' המחלבות המאוחדות בע"מ , פ"ד מב(1) 525, 528 (1988); ע"א 8789/96 פולק נ' סיסמיקה חיפושי נפט בע"מ (בפירוק) , פ"ד נג(5) 689, 696 (1999); אך ראו: ע"א 2976/12 בר אל נ' קאופמן , פסקה 16 (2014); ת"א (חי') 595/02 כהן נ' כהן פסקאות 9-7 (2008) ) - לא התעוררה שוב בבית המשפט המחוזי, ועיון בהודעת הערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי אף מלמד כי המבקש כלל לא טען לכך.
בנסיבות אלה, והגם שעל פני הדברים שאלה זו יכולה להצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" בהתאם לאמות המידה הנהוגות בפסיקה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)), אין זה המקרה המתאים להידרש א ליה.
3.
השאלה השנייה אותה מעורר המבקש היא, האם רשאי היה בית המשפט המחוזי לעשות שימוש בסמכותו לפי תקנה 462 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ) ולתקן את הסעד שנתן בית המשפט לענייני משפחה, וזאת מבלי שהוא התבקש לעשות כן ומבלי שהוגש ערעור מטעמה של המשיבה. אך גם שאלה זו אינה מצדיקה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".
תקנה 462 לתקנות, העוסקת בסמכותו של בית המשפט שלערעור, קובעת כי:
" בית המשפט שלערעור מוסמך ליתן כל החלטה שצריך היה לתיתה, או לאשר או לבטל את ההחלטה שניתנה ולהורות על דיון חדש, או ליתן החלטה נוספת או אחרת ככל שיחייב הענין; בית המשפט רשאי להשתמש בסמכותו זו אף אם הערעור מתייחס רק לחלק מן ההחלטה, ורשאי להשתמש בה לטובת המשיבים או בעלי הדין האחרים, כולם או מקצתם, אף אם לא הגישו ערעור או ערעור שכנגד ".
אמנם נפסק לא אחת כי סמכות רחבה זו יש להפעיל במשורה (בע"מ 9518/08 פלוני נ' פלוני , פסקאות י"ד-ט"ז והאסמכתאות שם (20.1.2010); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 343 (מהדורה שלישית, 2012)); ואולם השאלה אם בנסיבות המקרה הקונקרטי הפעיל בית המשפט את שיקול דעתו כראוי אם לאו, אין היא שאלה החורגת מעניינם של הצדדים להליך ועל כן היא אינה מצדיקה מתן רשות ערעור ( בע"מ 9518/08 הנזכר, פסקה ט"ז) .
4.
מהטעמים המפורטים לעיל, הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבה בלבד בסך 2,500 ₪.
ניתנה
היום, ג' באייר התשע"ח (18.4.2018).
ש ו פ ט