בר"מ 10194/05 יהלומית פרץ עבודות בניין ופיתוח בע"מ נ. עיריית אשדוד

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט נ' הנדל ) בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, בו נדחה ערעור המבקשת על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה של עיריית אשדוד (להלן: ועדת הערר ) בנוגע לחיוב הארנונה של המבקשת לשנים 2000-1999.

המבקשת הקימה מספר בניינים באשדוד אולם לא השלימה את התקנתם של רכיבים שונים בדירות, ובהם כלים סניטריים, ברזים, ארונות מטבח, מוני חשמל דירתיים ומוני מים דירתיים. טענת המבקשת היא כי לאור העדר הפריטים המצוינים אין לחייבה בתשלום ארנונה עבור הדירות. זאת, בהסתמך על תקנה 12 לתקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), התשנ"ג-1993 (להלן: תקנות ההסדרים ), שקובעת כי תחילת מועד החיוב בארנונה של בנין חדש הינה "מיום שהסתיימה בנייתו והוא ראוי לשימוש ". השאלה שהתעוררה, איפוא, הייתה האם ניתן לראות את הבניינים שבנתה המבקשת ואת הדירות בהם כראויים לשימוש על אף החוסר בפרטי ציוד מסוימים. ועדת הערר קבעה בהחלטתה מיום 24.11.03, כי ממועד חיבור הבניינים לרשתות המים, החשמל והביוב יש לראותם כמתאימים לשימוש על אף פרטי הציוד החסרים בהם. על כן קבעה ועדת הערר כי המבקשת תחויב בתשלום ארנונה החל מהתאריך בו קיבלה "טופס 4" לבנינים ("טופס 4" הינו אישור לאספקת שירותי חשמל, מים וטלפון לבנין, שניתן מכוח סעיף 157א לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 ותקנות התכנון והבניה (אישורים למתן שירותי חשמל, מים וטלפון), התשמ"א-1981). ערעור שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי על החלטתה של ועדת הערר נדחה ביום 26.9.05. בית המשפט המחוזי קבע כי יש לתת משקל לקבלת "טופס 4" לבנינים וכי בנסיבות העניין הדירות שנבנו על ידי המבקשת מתאימות לאכלוס על אף הפריטים החסרים בהן. פריטים אלה, כך קבע בית המשפט המחוזי, יושלמו עם כניסת הדיירים לדירות, אך חסרונם אינו הופך את הדירות לבלתי ראויות לשימוש. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

אין מקום להיענות לבקשה. שאלת התאמתו של מבנה מסוים לאכלוס הינה שאלה עובדתית התלויה בנסיבות הקונקרטיות של המקרה. מבלי לקבוע מסמרות בעניין נראה כי בבחינת השאלה האמורה אמנם יש ליתן משקל מסוים להוצאת טופס 4" לבנין על ידי הרשות המוסמכת לכך. במקרה דנן בחנו הערכאות הקודמות האם הדירות שנבנו על ידי המבקשת ראויות לשימוש בהתאם לתקנה 12 לתקנות ההסדרים והגיעו להכרעה עובדתית בעניין. השגותיה של המבקשת על הכרעה עובדתית זו אינן מצדיקות מתן רשות ערעור לבית המשפט העליון.

אשר על כן, הבקשה נדחית.