בר"מ 1025/19 צבי גולדברג נ. עיריית חיפה

1.

המבקש זכה במכרז שפרסמה המשיבה 2 (להלן: עמידר ) לרכישת נכס ברחוב הוואדי בחיפה (להלן: הנכס ) בשנת 2011, ושילם את התמורה המלאה עבורו. בחודש מאי 2011 פנה המבקש לעמידר, והודיע כי טרם נמסרה לו החזקה בנכס. התכתבות נוספת נערכה בין הצדדים במהלך 2013. לצד זאת, בסוף שנת 2012 הודיעה עמידר למשיבה 1 כי הנכס נמכר למבקש החל מיום 1.4.2011. כמו כן, ביום 24.8.2016 המציאה עמידר למבקש אישור זכויות בנכס לצורך משכונו. בשנת 2015 הודיעה המשיבה 1 לעמידר כי היא תחויב בתשלום ארנונה לנכס למפרע מאז יום 1.4.2011, שכן היא בעלת הזיקה הקרובה ביותר לנכס, וציין שלא התקבל כל חוזה רכישה או פרוטוקול מסירה למבקש. עמידר השיגה על החיוב, אך השגתה נדחתה על ידי המשיבה 1.

2.

עמידר עררה על החלטת המשיבה 1. ועדת הערר לענייני ארנונה שליד עיריית חיפה (להלן: ועדת הערר ) קיבלה את הערר בחלקו ביום 20.8.2017. נקבע תחילה כי עמידר החזיקה בנכס עד ליום 18.12.2012 – שאז הודיעה למשיב 1 על המכירה. ועדת הערר קבעה כי החל מיום המבקש היה בעל מירב הזיקות לנכס והחזיק בו לצורכי ארנונה, שכן אין הכרח שלמחזיק תהא חזקה בפועל. נקבע כי לעמידר לא נותרו כל זכויות בנכס לאחר שהמבקש זכה במכרז ושילם את התמורה. עוד נקבע כי נכרת הסכם בין הצדדים לרכישת הנכס, אף אם לא נערך בכתב. צוין כי מאז פנייתו לעמידר בשנת 2013, לא נקט המבקש כל פעולה לקבלת חזקה, וכי נוכח הזמן שחלף מזכייתו ניתן לתהות באשר לרצונו לקבלהּ. עוד צוין רצונו של המבקש לשעבד את הנכס, אשר אינו מתיישב עם טענתו הנוכחית בדבר היעדר זיקות.

3.

המבקש ערער על פסק הדין. בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה (כב' סגן הנשיא א' אליקים ) דחה את הערעור ביום 4.12.2018. נקבע כי המבקש הוא בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס לצורכי ארנונה, וכי אין הצדקה להתערב בהחלטת הוועדה. בית המשפט ציין כי המבקש לא נקט כל פעולה לקבלת החזקה בנכס מאז שלהי שנת 2013, וכי הוא העדיף להישאר לכאורה ללא קשר לנכס – אך הימנעותו מקבלת החזקה אינה שוללת את יכולת השליטה שלו. עוד צוין כי המבקש פנה וקיבל מעמידר בשנת 2016 אישור זכויות בעלות בנכס, המגלם זכות שימוש.

4.

מכאן בקשת הרשות לערער שלפניי. המבקש טוען כי עמידר היא בעלת מירב הזיקות לנכס ולכן יש לחייבה בתשלומי הארנונה. המבקש טוען כי כל ניסיונותיו לקבל חזקה בנכס ולחתום על הסכם עם עמידר העלו חרס, ואף באישור הזכויות שנמסר לו צוין כי טרם נחתם חוזה. המבקש טוען כי עמידר דיווחה על המכירה לרשויות המס באיחור של 5 שנים והציגה מצג שווא שלפיו נכרת הסכם בין הצדדים רק לצורכי מס. עוד טוען המבקש כי מצבו הכלכלי קשה.

5.

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות אף מבלי לבקש תשובה. מצאתי כי הקביעות בפסק הדין אינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית שחורגת מעניינם של הצדדים, ורשות לערער אינה נדרשת כדי למנוע עיוות דין. בהתאם לתקנה 407א ל תקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד-1984 – שחלה בהליך זה מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א–2000 – אני דוחה את הבקשה. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.