בר"מ 1049-23 בר"מ 1049-23

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 5.2.2023 (עת"ם 7912-02-23, השופטת ג' רביד). בית המשפט המחוזי דחה בקשה למתן צו ארעי במעמד צד אחד שהגישו המבקשים.

2.מקורו של ההליך בעתירה מינהלית מיום 5.2.2023 שהגישו המבקשים, תושבי האזור, נגד המשיב, מתאם פעולות הממשלה בשטחים – ועדת המאוימים. העתירה כוונה למתן היתרי כניסה ושהייה בישראל למבקשים, על רקע סכנה נטענת הנשקפת להם בשטחי האזור. המבקשים טענו כי הם פנו בעניין זה לוועדת המאוימים כבר ביום 6.10.2022, אלא שבאופן חוזר ונשנה, נמסר להם כי פנייתם אינה מוכרת לוועדת המאוימים וכי עליהם לשלוח אליה את מלוא החומרים הדרושים.

3.לצד העתירה המינהלית הוגשה גם בקשה למתן צו ביניים, שיורה למדינה להימנע מהרחקתם של המבקשים מתחומי מדינת ישראל עד למתן פסק דין בעתירה. כמו כן, הם ביקשו כי יוצא צו ארעי במעמד צד אחד שימנע את הרחקתם עד להכרעה בבקשה למתן צו ביניים.

4.בו ביום דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה להוצאת צו ארעי. בהקשר זה ציין בית המשפט המחוזי כי מן התכתובת שצורפה לעתירה עלה כי החומר הרלוונטי לבירור הבקשה הומצא לוועדת המאוימים אך לאחרונה. כמו כן, בית המשפט המחוזי הורה למדינה להגיב לבקשה לצו ביניים בתוך עשרה ימים.

5.להשלמת התמונה יצוין כי בהמשכו של אותו יום המבקשים הגישו בקשה לעיון חוזר בהחלטה האמורה, וזו נדחתה למחרת היום. עוד יצוין כי תגובת המדינה לבקשה למתן צו ביניים הוגשה ביום 15.2.2023, ולצדה בקשה לדחיית העתירה על הסף. למבקשים ניתנה רשות להגיב לכך עד ליום 23.2.2023. מעיון במערכת "נט-המשפט" עולה כי המועד האמור נדחה בהסכמת הצדדים ליום 2.3.2023.

6.בקשת רשות הערעור הנוכחית מכוונת כלפי החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 5.2.2023. המבקשים טוענים כי דחיית בקשתם למתן צו ארעי מעמידה אותם בסכנת חיים של ממש, וכי יש מקום להתערבות בה. המבקשים מדגישים כי פנייתם לוועדת המאוימים נעשתה כבר ביום 6.10.2022 וכי הם לא זכו לקבל מענה הולם. לצד בקשת רשות הערעור, המבקשים הגישו גם בקשה למתן סעד זמני בבית משפט זה.

7.ביום 6.2.2023 הוריתי למדינה להגיש את תגובתה לבקשת רשות הערעור ולבקשה למתן סעד זמני. כמו כן, קבעתי שלא יינקטו הליכי הרחקה נגד המבקשים עד למתן החלטה אחרת.

8.תגובת המדינה הוגשה ביום 17.2.2023, ובה נטען כי דין הבקשות להידחות על הסף, בהתאם לאמת המידה המצמצמת שנקבעה בפסיקה בהקשר זה. עוד נטען כי דין הבקשות להידחות אף לגופן, מאחר שהתנאים הרלוונטיים למתן סעד זמני בעתירה מינהלית אינם מתקיימים במקרה דנן. בתגובה נטען כי סיכויי העתירה נמוכים, בהתחשב בכך שהיא אינה אקטואלית עוד, על רקע התפתחות שחלה בינתיים, והיא זימונם של המבקשים, לפנים משורת הדין, לתחקור אצל קצין המאוימים. עוד הבהירה המדינה כי המבקש 1 אכן הגיע ביום 16.2.2023 לתחקור שנקבע לו, ובהמשך לכך בקשתו לסעד זמני נדחתה, ואילו המבקשים 3-2 כלל לא התייצבו לתחקור. לחלופין נטען כי מדובר בעתירה מוקדמת, בשים לב לכך שהעתירה הוגשה לפני שניתנה החלטה כלשהי על-ידי ועדת המאוימים בעניינם של המבקשים. עוד נטען בתגובה כי המבקשים לא הניחו כל תימוכין למסוכנות הנשקפת להם לטענתם, ומשכך אף מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתם.

9.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה על נספחיהן, ונתתי את דעתי לטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של בקשת רשות הערעור להידחות. כידוע, נקודת המוצא בהקשר זה היא אמת המידה המצמצמת החלה ביחס לבקשות רשות ערעור שנסבות על החלטות שעניינן סעד זמני (ראו: בר"ם 6395/20 פלוני נ' מתאם פעולות הממשלה בשטחים – ועדת מאוימים, פסקה 7 (15.9.2020); בר"ם 1126/23 פלוני נ' מתאם פעולות הממשלה בשטחים – ועדת מאוימים, פסקה 6 (14.2.2023)). בית משפט זה אינו נוטה להתערב בהחלטות מהסוג האמור, ואיני סבורה כי יש מקום לסטות מהכלל האמור בנסיבות המקרה דנן. הדברים אמורים ביתר שאת על רקע העובדה שהלכה למעשה בית המשפט המחוזי טרם הכריע בבקשה למתן צו ביניים, אלא רק קבע שאין מקום למתן צו ארעי במעמד צד אחד. העתירה, כמו גם הבקשה למתן צו ביניים עודן תלויות ועומדות לפני בית המשפט המחוזי, ולא התרשמתי כי יש צורך בהתערבותי בשלב הנוכחי. כמו כן, בנסיבות העניין מצאתי לתת משקל אף לנכונותו של קצין המאוימים לבחון את עניינם של המבקשים עוד בטרם הוסדרה לכאורה סוגיית התשתית הראייתית לתמיכה בפנייתם.

10.סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. בהתחשב במכלול נסיבות העניין, אין צו להוצאות.