פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בר"ם
10541/08
בפני:
כבוד השופטת מ' נאור
המבקשת:
חברת הסוחר בע"מ
נ ג ד
המשיבה:
עיריית תל אביב יפו
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית
המשפט לענינים מינהליים בתל אביב-יפו ב-ת"מ 108/07 מיום 30.11.2008 שניתנה
על ידי כבוד
השופטת מיכל
רובינשטיין
בשם המבקשת:
עו"ד ג' רוטמן
בשם המשיבה:
עו"ד ל' גרנות
החלטה
1.
לאחר עיון בבקשה ובתגובה ומבלי לקבוע מסמרות האם העניין שלפנינו בא בגדרי הוראת סעיף 12 לחוק בתי-משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000 ובפרט הוראת סעיף 12(ב)(3י), החלטתי לדחות את הבקשה.
2.
המבקשת הגישה תביעה לבית משפט השלום בה נתבקש, בין היתר, סעד של פיצוי כספי. בית משפט השלום (כב' השופטת ר' ניב) קבע כי "הדיון בתיק מועבר לבית המשפט לעניינים מינהליים". לטענת המבקשת מדובר בהעברה לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. מזכירות בית המשפט לענינים מינהליים סיווגה את ההליך כתובענה מינהלית וניתנה לו כותרת של "ת"מ". ואולם, בית משפט קמא (כב' השופטת מ' רובינשטיין) קבע ביום 19.5.2008 כי "אין התביעה מתאימה להליך של תובענה מנהלית". בהמשך ביום 30.11.2008 קבע בית המשפט כי "העניין הנדון צריך להיות מוגש בדרך של עת"מ ולא של תובענה מנהלית. אשר על כן יש להגיש עתירה מנהלית כדין ... כתב תשובה יוגש ע"י המשיבה". באותה החלטה קבע גם בית המשפט מועד לדיון. יצויין כי החלטות אלה של בית המשפט ניתנו בעקבות בקשות הבהרה של המשיבה בדבר כתבי ב-הדין שעליה להגיש ובפרט בקשתה כי יובהר האם עליה "להגיש תגובה לטענות התובעת בתיק זה באופן שבו מגישים תגובה לעתירה מינהלית או בכל דרך אחרת שיראה בית המשפט הנכבד לנכון".
3.
המבקשת טוענת כי ההוראה להגיש עתירה מנהלית משמעותה שלילת סעדים שנכללו בכתב התביעה המקורי שהוגש לבית משפט השלום ובפרט סעד הפיצויים ואולם בטענה זו אין דבר ולא היה כל צורך להגיש את בקשת רשות הערעור כדי למנוע שלילת סעדים שכלל לא נשללו. בית המשפט לא קבע מכוח מה הועברה אליו התביעה ולא שלל סעדים שנכללו בה. החלטת בית המשפט ניתנה במסגרת בקשות המשיבה להבהרת סוג כתבי בי-הדין שיש להגיש. כל שנקבע בהחלטות מתייחס אפוא לסוג כתבי בי-הדין שיש להגיש. אכן, על פי ההחלטה על הצדדים להגיש כתבי בי-דין עם הכותרת שנקבעה (המבקשת – "כתב עתירה מינהלית"; המשיבה – "כתב תשובה") אך לא נקבע דבר לגבי הסעדים שיכללו בכתבי בי-הדין. ממילא גם לא נקבע דבר לגבי העניינים הטעונים תשובה על אף הסמכות הברורה לעשות כן (ראו תקנה 7(6) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 הקובעת מפורשות כי בית המשפט רשאי "להגדיר את הענינים הטעונים תשובה"). אכן, אם בית המשפט היה מבקש לשלול מן המבקשת סעדים כטענתה ממילא היה הוא קובע כי אותם סעדים אינם טעונים תשובה אך לא כך נקבע. יש גם לשים לב בהקשר זה כי בית המשפט הורה למשיבה להגיש "כתב תשובה" בשונה, למשל, מ"כתב תגובה" (וראו והשוו עע"ם 9682/06 עיריית ראשון לציון נ' בנק הפועלים בע"מ (טרם פורסם, 13.7.2008)).
4.
אשר על כן, לא היה כל צורך לעת הזו להגיש את בקשת רשות הערעור כדי למנוע שלילת סעדים שכלל לא נשללו והבקשה נדחית. אם בהמשך הדרך יקבע אחרת טענות המערערת שמורות לה, וגם כאן לא אקבע מסמרות בדבר ההליך הנכון להעלאתן. על פי החלטת בית שפט קמא היה על המבקשת להגיש לתיק בית המשפט "כתב עתירה מינהלית" ומזכירות בית המשפט המחוזי וודאי תשנה בהתאם את כותרת ההליך מ-ת"מ ל-עת"מ. המשיבה בתורה תגיש על פי ההחלטה "כתב תשובה" ובית המשפט יקיים דיון כפי שנקבע. אין צו להוצאות אך הצדדים רשאים לטעון להוצאותיהם במסגרת ההליך העיקרי.
ניתנה היום, י' שבט, תשס"ט (4.2.2009).
ש ו פ ט ת