פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בר"ם
1071/20
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקשת:
מועצה מקומית בועיינה נוג'ידאת
נ ג ד
המשיבה:
עמותת אלפרוסיה בועיינה נוג'ידאת
בקשת רשות ערעור על
החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 23.01.2020
בעת"ם 32216-09-19 שניתן על ידי כבוד השופט ש' אטרש
בשם המבקשת:
עו"ד מחמוד חמודה
החלטה
1.
בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 23.1.2020 (עת"ם 32216-09-19, השופט הבכיר ש' אטרש ). בית המשפט המחוזי דחה בקשה שהגישה המבקשת, המועצה המקומית
בועיינה נוג'ידאת (להלן: המועצה ), לעכב את ביצוע פסק דינו מיום 8.1.2020.
2.
המשיבה, עמותת אלפורסייה בועיינה נוג'ידאת, היא עמותה רשומה ללא מטרת רווח הפועלת בתחום שיפוטה של המועצה ומפעילה קבוצות ספורט (להלן: העמותה ). לקראת סוף חודש אוגוסט 2019 פנתה העמותה למועצה על מנת לתאם מועדים לשימוש של הקבוצות מטעמה במתקני הספורט המקומיים (להלן: מתקני הספורט ). פנייה זו נענתה בשלילה, תוך התייחסות, בין היתר, לכך שהעמותה מנוהלת על ידי מר משהור נוג'דיאת, שהוא גם מנהל מחלקת הספורט של המועצה.
3.
ביום 12.9.2019 העמותה הגישה עתירה לבית המשפט המחוזי ובה טענה, בין היתר, כי המבקשת הפלתה אותה לרעה בהשוואה לעמותות ספורט אחרות בכך שסירבה לאפשר לה להשתמש במתקנים, ואף הפרה התחייבות כלפיה בעניין זה. המועצה טענה מצידה כי העמותה לא הגישה בקשה מסודרת לפי הנהלים ולא מיצתה הליכים, בשונה מעמותות אחרות, וכן טענה לקיומו של ניגוד עניינים מצד מנהלה של העמותה שעומד במקביל בראשות מחלקת הספורט של המועצה. בנוסף, המועצה ציינה כי יש לצרף החברה למתנ"סים כצד להליך, בהיותה המחזיקה במתקני הספורט.
4.
בית המשפט המחוזי קיבל את העתירה בקבעו כי סירובה של המועצה להתיר לעמותה להשתמש במתקני הספורט נבע משיקולים זרים, שמקורם ביחסים העכורים בין ראש המועצה למנהלה של העמותה. זאת, תוך פגיעה בשימוש במתקנים לרווחת התושבים.
5.
ביום 13.1.2020 הגישה המועצה לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דינו, ובה ציינה כי היא שוקדת על הגשת ערעור עליו. המועצה הטעימה כי יישום פסק הדין יגרום לה נזק בלתי הפיך וייתר את הערעור שעוסק "בעונת הספורט". המועצה הוסיפה כי סיכוייה בערעור צפויים להיות טובים, מאחר שבית המשפט המחוזי התעלם לשיטתה מטענות מרכזיות שהעלתה, ובכלל זה בדבר אי-צירוף צדדים רלוונטיים לעתירה. מנגד, העמותה טענה כי דין הבקשה להידחות.
6.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בציינו כי מאזן הנוחות אינו נוטה לעבר עיכוב הביצוע. בית המשפט המחוזי הטעים כי מניעת השימוש במתקני הספורט תפגע בפעילות העמותה, בעוד שלא ברור מה הנזק שייגרם למועצה ככל שיתאפשר השימוש האמור.
7.
בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי ההחלטה לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע. המועצה חוזרת על טענותיה כי יישום פסק הדין יגרום לה נזק בלתי הפיך וכי קיימים סיכויים טובים לקבלת ערעורה.
8.
לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה מצאתי כי דינה להידחות. הבקשה דנן מבקשת לתקוף החלטה שניתנה בבקשה לעיכוב ביצוע עד להכרעה בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי. אכן, הדרך לעשות כן היא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, כפי שהובהר עוד בהחלטתי הקודמת בעניין (ראו: עע"ם 916/20 מועצה מקומית בועיינה נג'ידאת נ' עמותת אלפרוסיה בועיינה נג'ידאת (3.2.2020), וזאת בהמשך להחלטה המנחה בעניין בע"א 2631/15 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' מסארוה (17.6.2015)). אולם, אין משמעות הדבר שאמת המידה הנהוגה בבקשות מסוג זה איננה מצמצמת, ולמעשה אף להיפך – התערבות בהחלטות שנתנה הערכאה הדיונית בבקשות לסעדים זמניים תיעשה במשורה (ראו: בר"ם 4008/19 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה הוד השרון נ' י. בהרי יזמות והנדסה בע"מ , פסקה 13 (13.6.2019)).
9.
בענייננו המבקשת לא הרימה את הנטל הדרוש להראות כי ישנו מקום להורות על עיכוב ביצוע, וזאת במיוחד כאשר מביאים בחשבון לא רק את האינטרסים של המועצה אלא גם את אלה של קבוצות הספורט. בנסיבות העניין, זהו השיקול המכריע את הכף, וזאת אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור. אין לי אלא לשוב על דבריו של בית המשפט המחוזי: "אין זה ברור מהו הנזק הבלתי הפיך שעלול להיגרם למבקשת אם תתיר לקבוצות הספורט של המשיבה להשתמש במתקני הספורט הנמצאים בתחום היישוב, כאשר עיכוב ביצוע פסק הדין עלול לפגוע בעיקר בחברי אותן קבוצות וכן במשיבה" (בפסקה 4 להחלטתו).
10.
סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ג
בשבט התש"ף (18.2.2020).
ש ו פ ט ת